הלב מתמלא רחמים על מהות החיים של
שרי אריסון. האישה עתירת הממון הזו, שזכתה בימים אלה בתואר "האישה העשירה ביותר במזרח התיכון" עם הון המוערך בכ-4.2 מיליארד דולר, והיא מושא קנאתם של רבים וטובים, חיה את רוב חייה ב"אומללות", כדבריה, כשהיא נושאת בליבה כדור של עלבון שירה בה, בעודו בין החיים, אביה תד אריסון. מסתבר כי העושר, עצום ורב ככול שיהיה, אינו יכול לשמש מרפא לכאב החותך אף לא לעמעם את ייסורי הנפש.
הדברים הבאים אינם תולדה של פסיכואנליזה חובבנית. הם מסתמכים רק על ניתוח מהלכיה, אמירותיה הציבוריות ועל עדותה היא, אותה הציגה, בגילוי לב חושפני, בראיון שהעניקה לפני שנים אחדות ל
ידיעות אחרונות.
"כל החיים חייתי בפחד" סיפרה שרי אריסון. "כבר בתור ילדה קטנה, ואחר כך כנערה וכאישה בוגרת, חייתי בפחד. רוב החיים שלי היו מאוד אומללים. היו לי פחדים נוראיים מכול דבר, מגובה, מטיסות, ממה לא. ולא הבנתי מאיפה זה בא. עד שקראתי את הספר של ד"ר בריאן וייס 'ריפוי בנבכי הזמן', שאצלו עשיתי טיפול של 'גלגול נשמות', וזה שינה לי את החיים".
ומה היה השינוי? מסבירה שרי: "מה ששינה לי את החיים זו הידיעה שלכל אחד בעולם הזה יש תפקיד, שלכול אחד יש שיעורים ללמוד... שהחיים האלה לא נגמרים, אלא יש עולם אחרי זה, ואם אתה לא עושה את התיקונים עכשיו בגוף הזה, בזמן הזה, אז תצטרך לחזור ולחיות אותם שוב. זה אולי נשמע לא נורמלי לאנשים שאין להם את הידיעה הזו, אבל זה משהו שידוע בכול הדורות. זה מהקבלה ומכל הדתות".
ניתוח הטקסט הזה מצביע על רעיון פשוט: מי שאיננו עושה בחייו הנוכחיים את "התיקונים" הנדרשים, יהיו מה שיהיו, תצטרך נשמתו, לאחר מותו, לחזור אל גוף גשמי כלשהו, כדי שהאדם החדש שלגופו התגלגלה הנשמה הישנה, יוכל לחיות שוב במטרה "לתקן" את מה שלא הצליח לתקן בגלגול הקודם. וכך, כנראה, עוד ועוד גלגולי נשמה, עד שה"קלקול" יתוקן.
אני משוכנע כי שרי אריסון מאמינה באמת ובתמים במה שהיא אומרת ועל כן צריך להבין כי כול מעשיה, בגלגול הנוכחי של גופה הגשמי, נועדו אך ורק כדי לתקן את מה שלא תוקן בגלגוליה הקודמים.
לשרי אריסון, ילידת ניו-יורק, לא היו חיים קלים מלכתחילה. בהיותה בת תשע התגרשו הוריה והיא עברה להתגורר בישראל עם אמה. בגיל 12 שבה לארה"ב והתגוררה עם אביה ומשפחתו החדשה.
כל 'פסיכולוג באגורה' יודע כי לגירושים יש השפעות מזיקות על נפשם הצעירה של ילדים, השפעות שאולי לעולם אי-אפשר להשתחרר מהן. אבל כל הצער והכאב שנבעו מהקרע במשפחה הם כאין וכאפס יחסית לאירוע אחד, מכאיב ופוגעני, שאולי לא יוכל לתקון בחייה של שרי אריסון והוא התייחסותו אליה של אביה, מייסד שושלת הממון המשפחתית.
תד אריסון היה איש עסקים ממולח אבל כנראה לא הבין היטב את נפש האדם, ובוודאי לא את נפשה הרגישה והפגיעה של בתו שרי. הוא כנראה גם לא הבין את משמעות הפתגם "חיים ומוות ביד הלשון" ולא העלה על דעתו כי מלים יכולות להרוג ובוודאי לפצוע. כי אילו הבין סביר להניח שלא היה משחרר לתקשורת את האמירה חסרת הרגישות, כי תפקידה בחיים של ביתו שרי הוא "לשבת בבית ולגדל ילדים", ולא היה מדיר אותה, בצוואתו הראשונה, מכול תפקיד משמעותי בניהול העושר המשפחתי. וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע גרם תד אריסון לבתו נזק נפשי נוסף בהעדפתו הברורה את
שלמה נחמה, עליו אמר שהוא אוהב אותו כאילו היה בנו השני.
שרי הפגועה סירבה להשלים עם הזלזול שהובע בהתבטאויותיו ובמעשיו של אביה. השלמה מן הסוג הזה הייתה יכולה לקבע בעיני הציבור את ההערכה, כי לגבי אביה היא בעלת חשיבות מדרגה שנייה.
שרי ביקשה לקבל על עצמה גם סמכות וגם אחריות כדי להוכיח, בעיקר לאביה, כי איננה נחותה וכי היא בעלת ערך ויכולת. כדי לנסות ולרפא את הפציעה יצאה שרי למלחמה נגד אביה. עוצמת האמוציות שהופעלו במאבק האיתנים הזה הייתה ההוכחה הברורה לעוצמת הפגיעה. שרי לחצה על אביה, הסתכסכה אתו ויצאה נגדו.
בסופו של דבר, ככול הנראה, קלט אריסון, לא רק במוחו אלא גם בנפשו, את השגיאה החמורה ששגה ביחס לשרי והוא עשה מעשה שעיקר תכליתו היה להראות לה שדעתו עליה השתנתה לטובה. חודשים ספורים לפני מותו שינה אריסון את צוואתו והוריש לשרי את עסקיו בישראל, יחד עם מניות בחברה "קרנבל קרוז" שבה עשה את הונו, ובנוסף לכך עוד כמה מיליארדי דולרים.
ואכן, זה היה הצעד הראשון לתחילת תהליך ההחלמה העצמי של שרי. עכשיו, כשהיא מתקרבת לתום העשור השישי לחייה שרי היא אדון לעצמה. עכשיו היא בעלת הבית האחת והיחידה.
על-פי מהות עולמה הפנימי-רוחני של שרי אריסון כפי שהיא חשפה אותו לעין השמש, מיוזמתה, קשה לדעת לאילו מחוזות חיים יובילו אותה דעותיה ומעשיה. אולם במסגרת תוכניותיה העלומות לתקן את הדברים בעולמנו אני יכול להעניק לה תרומה אחת קטנה, פשוטה אך חשובה, מתוך פרי הגותו של מישל דה-מונטיין, הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-16: "אין שום אדם, ואפילו האירה לו ההצלחה פנים ביותר, יכול להיחשב למאושר כל עוד לא יצא יומו האחרון".
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
