בעקבות פרשת לך לך

בימים אלה אנחנו עדויים בפרשת "לך לך", הפרשה השלישית בספר בראשית. פרשה שקשה להשאיר אותה מאחורינו ולמהר לרוץ לפרשה הרביעית שממתינה לנו - פרשת "וירא".

שתי הפרשות הראשונות, "בראשית" ו"נח", נושאיהן - המין האנושי כולו, האדם בתולדותיו ובכישלונותיו.

על-פי תפיסת המקרא עשרים דורות עברו מהאדם הראשון ועד בחירת מי שֶׁיֵּאָמֵר לו "לֶךְ-לְךָ". בדור בוני המגדל נפלגו בני האדם לעמים, ומ"אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ" אנו עדים למעבר אחרי עשרים דורות של בחירת אחד שמזרעו יוקם העם, ששומה עליו להיות חברת מופת, המובילה את האנושות ונתברכו בה כל משפחות האדמה, כלשון הכתוב "וְנִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְפְּחוֹת הָאֲדָמָה".

מאב אחד לכולם אנו עוברים לבחירת מי שמזרעו תוקם ממלכת כוהנים וגוי קדוש. היו שראו בבחירה הפליה, כי יש אב אחד לכולם. מאז ומתמיד הטרידה את רבותינו שאלת הצדקת הבחירה. רבי יהודה הלוי מקדיש ספר שלם - "הכוזרי" - בו הוא מתמודד עם הטענה, שמעלה מלך כוזר, כי אין הצדקה להעדיף עם אחד על פני עמים אחרים. יהודה הלוי מגייס את כל עוצמתו הרוחנית כדי לשכנע את מלך כוזר בצדקת הבחירה.

תשובה מעמיקה לשאלת בחירת אברם (עדיין לא אברהם) על פני אחרים יש בבראשית רבה ל"ט, על דרך דרישת הפסוק: "וְנֵלֵך אִישׁ אֶל אַרְצוֹ..." בירמיהו נ"א, ט'.

אני מודע לכך, שעוצמות הרוח היהודית כוונו לכך שנקבל על עצמנו כחברה את עול הבחירה של חברת מופת, בה יתברכו כל משפחות האדמה. לכן בשבת בה קוראים את הפסוק בפרשת "לך לך" - "וְנִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה", חובה עלינו כחברה לשאול את השאלה במה אנחנו מופת?

אני, שמקבל את הגישה שבחרתנו עם כל העמים ושולל את הגישה שבחרתנו מכל העמים, מחייב את עצמי להביא את השאלה לדיון במה רואה היום החברה הישראלית את עצמה כחברה, שבה נתברכו כל משפחות האדמה.

האם פסה מהחברה הישראלית מציאות חברתית נגדה מתריס הנביא ישעיה: "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם", וזאת מתוך תפיסה מעוותת כאילו "והושבתם לבדכם בקרב הארץ". או בשפת ימינו - ריכוז המשאבים של החברה בידי מעטים.

לא צריך לעיין במוספים הכלכליים של העיתונות כדי להבין מה קרה לחברה שלנו, שעל כלכלתה והונה השתלטו טייקונים, והון אנושי עובד יותר ויותר נכבל בידי חברות קבלן.

האם פסה מהחברה הישראלית המציאות החברתית נגדה מתריס עמוס: "עַל שְׁלוֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אָשִׁיבֵנוּ עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם". הפסה מן הארץ חברה הבנויה על קוטביות חברתית, בה פרות הממון הן "הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים".

לא צריך לשם כך לעיין בדוח העוני, שמנפיקים לנו כל שנה, כדי להבין שבחברה הישראלית הונחו אדנים חזקים שיש להם את כל הגיבוי החוקי להפוך רבבות עובדי כפיים לעַבְדֵי חברות כוח אדם ללא זכויות סוציאליות. זכויות פנסיה לעת זקנה אינן מנת חלקם של עַבְדֵי אותן חברות, שאינן מוכנות להיענות לדרישה של לתגמל שכיר לפחות ב-30 שקלים לשעת עבודה.

האם ביכולתנו להישיר מבט לעבר החברה הישראלית ולומר שמיושם בה המופת של פרשת קדושים בספר ויקרא: "לא תלין פעולת שכיר" או "וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך".

לא צריך לשם מתן תשובה לעיין במסקנות ועדת אור. מספיק להיכנס לבית ספר בטירה ולבית ספר בכפר סבא. להשוות בין תיקצוב משרד החינוך את הילד הערבי ובין הסכום המיועד לילד היהודי. עוצמת פער בלתי נסבלת ובלתי נסלחת במישור חיים, שיש אשר יטענו נגדי שהוא שולי ולא משמעותי.

האמירה "לך לך" למקום בו יונחו יסודות לחברה ממנה יתברכו כל משפחות האדמה מצפה לגאולתה. בינתיים החברה הזו למען עצמה זקוקה לתיקון.

פרשת "לך לך" חייבת להיות תמרור דרך כדי שנהיה חברה של "מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק" ולא חברת "הולילנד", ולא חברת תספורות, המשחררת את ההון ממחויבויות כלפי ההון האנושי. היא חברה שאנחנו חייבים היום להיאבק על דמותה המוסרית והחברתית לפני שעיוותיה יכרסמו בקיומה.

חברה, שקברניטיה במדינת ישראל באלו הימים מגבים את הימין ההזוי והמשיחי, המוכן למען בית מקדש שלישי לסכן את קיומנו במלחמת גוג ומגוג, היא אינה חברה שבה מבקשים להתברך כל משפחות האדמה.