צעד קטן בכיוון הרצוי

ביום שישי האחרון, כ"א באדר ב' תשס"ה, 1.4.05 פורסם בעיתון "מעריב" על דבר כניסתו לתוקף של חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א, 2001 - ארבע שנים לאחר שעבר את אישור הכנסת.

לכאורה - שמחה רבה שמחה רבה שהרי אביב הגיע ופסח בא...

אך לא, אינני סבורה כי הכותרת שניתנה בעיתון: "הקורבנות לא לבד", כותרת גדולה בצבע לבן על רקע כחול, מצדיקה את האופטימיות בה היא נצבעה...

עיון בחוק ובכל סעיפיו מלמד אותנו שאומנם מדובר בצעדים נכונים (אבהיר בהמשך) אך לא מספקים. אין זו שאלה של "על איזה חצי של הכוס אני בוחרת להביט", כי עבור מי שחייו מצויים בסיכון מיידי, או מי שחייו כבר לא חייו (כי נלקחו ממנו באכזריות) - אין לו לא חצי ואף לא קמצוץ מהכוס המלאה.

שימו לב: "החידושים" שבחוק לא מאפשרים להפוך את נפגע העבירה לצד בדיון, לבעל מעמד בבית המשפט, אלא רק לזכאי להשמיע את דברו ולהיות מיודע במתרחש בתיק שהוא הנפגע בו. לו הוא היה זוכה לקבל מעמד של צד בדיון אז:

א. הוא היה יכול ליזום פעולות בית כתלי בית המשפט.
ב. בא כוחו היה פעיל בין כותלי בית המשפט בכל ההליכים בתיק הפלילי.
ג. בית המשפט לא היה רק שומע את דברו, אלא לעיתים נאלץ להישמע לדעתו, לטיעוניו, לא מתוך התחשבות אלא מתוך מצב משפטי שנפגע העבירה היה יוזם באמצעות בא כוחו.

החוק החדש "נתן", כאמור, לנפגע העבירה את הזכות להשמיע את דבריו ולהביא את ראיותיו אל פתחו של בית המשפט, בעוד שקבלת ההחלטות והצעדים האופרטיביים - אינם בשליטתו.

לו הוא היה מקבל מעמד של צד בדיון הרי שהוא היה זה שיוזם והוא היה זה שמכריע (כמובן לאחר שכנוע בית המשפט). שכנוע בית המשפט היה אמור להתבצע לא רק על סמך הראיות (עדות) של נפגע העבירה, אלא גם על סמך הפעולות והטענות המשפטיות - וההבדל בין השניים הוא רב.

לדוגמא: במצב שנפגע העבירה הוא צד בדיון באפשרותו להכריע בנושא עסקת הטעון (להסכים לה או לא). במצב שנפגע העבירה הוא צד בדיון שומה על בית המשפט להתחשב בדעותיו, בעמדותיו ובטענותיו.

על-פי החוק החדש שנכנס לתוקף, הדברים האלה ממש לא קורים, כי מדובר בקורבן עבירה שרק קיבל את הזכות להעיד, הוא לא קיבל את הערוץ שבאמצעותו הוא יכול לטעון ו/או להיות שותף בהסכמות ובהכרעות התביעה, דבר שקורה גם אחרי מועד מתן העדות.

הבה ונבחן אחד לאחד את "החידושים" בחוק החדש כפי שפורסמו:

1. חובת ההגנה: המשטרה חייבת להגן על הקורבן בביתו ובבית המשפט מפני העבריין.

להלן ציטוט מהחוק: פרק ב': זכויותיו של נפגע עבירה בהליך פלילי

6. הגנה: במהלך ההליך הפלילי זכאי נפגע עבירה -

(1) להגנה, ככל הניתן ועל-פי הצורך, מפני החשוד, הנאשם או הנידון ומפני שלוחיו או מקורביו;

(2) לקבל בבית המשפט, ככל הניתן, הגנה מפני מגע או קשר בלתי נחוץ בינו לבין החשוד, הנאשם או הנידון, שלוחיו או מקורביו;

(3) לקבל מהמשטרה מידע לגבי אפשרויות קיימות להגנה מפני כל אחד מהמפורטים בפסקה (1);

(4) למדור שקט בביתו בלא נוכחות החשוד, הנאשם או הנידון, אם הוא מתגורר עמו, לפי החלטת בית המשפט בהתאם להוראות החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

הסבר: צריך לפרש את החוק הזה כהגנה אקטיבית בפועל ואם צריך למנוע רצח אזי יוצב שוטר, שכן זוהי אחריותה של המשטרה להגן על הנפגע על-פי החוק. לקורבן/לנפגע יש עתה את הזכות לדרוש זאת במשטרה!

יופי! (בתקווה שייושם, כמובן).

2. קבלת כתב אישום: הפרקליטות חייבת להעביר לקורבן את כתב האישום שהוגש נגד העבריין. להלן ציטוט מהחוק:

9. זכות עיון בכתב אישום

נפגע עבירה זכאי, לבקשתו או לבקשת בא כוחו, לעיין בכתב האישום נגד הנאשם ולקבל העתק ממנו, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

(1) עיון כאמור בכתב האישום - אסור על-פי דין;

(2) סבר פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות במשטרה, לפי העניין, כי מטעמים מיוחדים שיירשמו אין להרשות את העיון או את קבלת ההעתק כאמור.

הסבר: העברת כתב האישום לידיו של הנפגע לעיון אינה מקנה לו שום זכות אלא רק מידע! הדבר מוכיח שלקורבן העבירה לא היתה זכות לקבוע או להשפיע על מהות כתב האישום וזה רק מחזק דברים שנטענו במאמרי הקודם: "כך לא בונים עסקה". להבהיר: נפגע העבירה יקבל את כתב האישום, שלא היה כלל מיוצג בהכנתו...

3. הודעה על שחרור: הקורבן חייב לקבל הודעה על שחרור העבריין וזכאי להשתתף בוועדת השחרורים. להלן ציטוט מהחוק:

19. זכות להביע עמדה לפני ועדת שחרורים

(א) נפגע עבירת מין או אלימות, שקיבל הודעה לפי הוראות סעיף 10 על מועד הבאת הנידון לדיון לפני ועדת שחרורים, זכאי שתינתן לו הזדמנות להביע את עמדתו בכתב לפני הועדה, במועד ובדרך שיקבעו השרים לענין הסיכון הצפוי משחרור הנידון.

(ב) בסעיף זה, "ועדת שחרורים" - כמשמעותה בפרק ו' סימן ב' לחוק העונשין.

הסבר: מדובר בזכות חשובה להבעת עמדה בכתב בפני וועדת השחרורים, אך הוועדה לא חייבת להתחשב בטובתו של נפגע העבירה, ולא מתדיינת עמו או עם בא כוחו.

4. עסקת טיעון - הקורבן זכאי להביע את עמדתו במקרה שמתגבשת עסקת טיעון על עונשו של העבריין. להלן ציטוט מהחוק:

17. זכות להביע עמדה לענין הסדר טיעון
נפגע עבירת מין או אלימות שקיבל הודעה לפי סעיף 8(ג)(2) על האפשרות שהתביעה תגיע להסדר טיעון עם הנאשם, זכאי שתינתן לו הזדמנות להביע את עמדתו בענין זה לפני התובע, לפני קבלת החלטה בענין; אלא אם כן קבע פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות במשטרה לפי הענין, כי יש בכך כדי לפגוע באופן ממשי בניהול ההליך; השרים יקבעו את המועדים והדרכים למימוש זכות הנפגע לפי סעיף זה.

הסבר: להביע עניין זה אכן טוב ויפה אך זה בפירוש לא מספיק! לא כתוב שיתחשבו בעמדתו ולא כתוב שיקבלו את עמדתו, והעיקר: הזכות הזו היא מותנית ברצונו הטוב של פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות!!! במילים אחרות, אין שום ערובה כי זכות זו בכלל תופעל...

זה בדיוק ההבדל בין מחוקק שרוצה לתת זכות מסוימת, לבין מחוקק שלא רוצה לתת זכות. ראו למשל את חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973 שקובע זכויות לטובת ציבור רוכשי הדירות. חוק זה על כל סעיפיו חל על אף האמור בחוזה המכר. כלומר: אם בחוזה כתוב דבר שגורע מזכויות הדיירים הרי שסעיף זה בטל והזכות על-פי החוק היא לא מותנית.

לעומת זאת, הזכות על-פי חוק זכויות נפגעי עבירה היא מותנית ואף מזמינה את השוטר או כל גורם אחר בעל מעמד להגיד ש"זה לא שייך לעניין".

5. קבלת פיצויים - במהלך המשפט הפלילי חייב התובע לדרוש פיצויים עבור הקורבן.

אין צורך להביא ציטוט אלא לומר בפשטות: תודה רבה!

6. שמירה על פרטיות - מספר הטלפון של הקורבן וכתובת מגוריו לא ימסרו בחומר החקירה.

אין צורך להביא ציטוט אלא לומר בפשטות: תודה רבה!

לסיכום: טוב, אבל לא מספיק. הכיוון נכון אך יש לעודד את המשך המגמה ולא לנוח על זרי דפנה.
______________________________________
כותבת המאמר כתבה את הרומן האוטוביוגראפי "כלה ונחרצה", בהוצאת ספרית הפועלים, וכן כתבה ספרי ילדים אחדים.
לכותבת אתר אישי: [קישור]
המאמר פורסם ב-BSHמ