רגע של קלון

ביקר ידידים

משה גרמן החליט, שעתה הזמן האידיאלי לבקר את ידידיו בעיר טייבה. הוא ניצל בעור שיניו מהמון סוער, שניסה לעשות בו לינץ'.

הרב"ש (רכז ביטחון שוטף) באחד המושבים ליד מקום מגוריי (בשרון) דיווח, כי, לפחות, שלוש מכוניות של תושבי הכפר, שנסעו בטירה, נרגמו באבנים. מקווה, שלפחות, בתגובה, ביום שישי וביום שבת תיפסק הנהירה המבישה לחנויות ולשווקים בטירה.

ואני שואל - למרות שכמה שוטים שימושיים ומתחסדים יגידו, שאני גזען - מה יש לכם לעשות בערים הערביות?! כדאי לסכן חיים בשביל הנחה קלושה?!

חיוכו של אורוול

רגע של קלון - הכנסת החליטה לאשר בקריאה טרומית את הצעת החוק נגד העיתון ישראל היום.

כדי לקדם את האינטרסים של נוני מוזס, הצביעו 42 ח"כים לאשר הצעת החוק המבישה של איתן כבל - תומך ידוע של חופש עיתונות מוגבל. מעניין מה האתנן, שיקבל כבל ממוזס תמורת שירותיו הנלוזים.

ג'ורג' אורוול יכול לחייך בשביעות-רצון - שוב סוגרים הבולשביקים עיתון בשמו של חופש העיתונות; ובחוות החיות שמחה וצהלה.

מי יילחם בעריצות?

"בית המשפט הוא המחסום האחרון שיכול למנוע מן הרוב לפגוע ביחידים ובקבוצות מיעוט" - אומר אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון, המצדיק את התערבות השופטים, שלא נבחרו מעולם, נגד הכנסת, שנבחרה ברצון העם.

בשם עקרונות מוזרים ביותר, פועלת מערכת המשפט שלנו להגן על המיעוט, ולבצר את מעמדו - נגד רצון הרוב; ובכך מקפחת את הרוב. יש הטוענים, כי חבורת השופטים מבית המשפט העליון עוסקת בתפיסת השלטון - אוּזוּרפאציה - מידי הריבון, הוא העם.

ביטול חוק המסתננים יכול להיות הזדמנות טובה לדיון - כולל מאבק של הורדת-ידיים - בין רשויות השלטון בישראל. זו תחקוק, וזו תבטל - עד שתיפול הכרעה, או פשרה. מכל מקום, לדעתי, ראוי העם בישראל להגנה מפני עריצות של קבוצה קטנה, שהחליטה להשתלט על במדינה, ומתבצרת בבית המשפט העליון.

יוקרתה של מערכת המשפט בישראל בצלילה מתמדת, ובצדק. אם ייצאו הרשויות למאבק - מעשה ראוי בדמוקרטיה - אין השופטים יכולים לסמוך על אהדה ציבורית מחוץ לד' אמות של שולי השמאל; וזו אחת מבעיותיה העיקריות של מערכת המשפט.

מסורת

כרמלה מנשה דיווחה בחדשות קול ישראל, כי הרמטכ"ל מתלונן בפני ראש הממשלה על ראש השב"כ, וחושף את הידוע: אי-אמון בין צבאנו לשב"כ.

כנראה, בשני הארגונים מנסים להתנער בכוח מחרפת המחדלים, שהובילו לכישלוננו ב"צוק איתן" - והפעם סוגיית המנהרות וההכנה למלחמה.

איני חסיד של ועדות חקירה. אף אחת מהן - מאז ראשית שנות החמישים - לא הועילה, והן שימשו רק כמסכי חול להסתיר את האמת מהעם, שמשלם את מחיר הכישלון.

השאלה הנה אחת ויחידה - והיה כי תקראנה מלחמה (בצפון, או בדרום) ...

ההימור שלי - כרגיל, במלחמה הבאה שוב נופתע, וכל הגנרלים יחפשו באמוק אחר ש"גים להאשימם. איש לא יגיד, נבחר רמטכ"ל/ראש שב"כ/משהו אחר לא-ראוי, והקיף את עצמו בבני דמותו.

זה הסיפור העלוב של מלחמות ישראל מלפני תש"ח ועד הנה, ואין שום סיבה לשבור את המסורת.