חסמב"ה ומלחמות האגו המיותרות

עד שלא פגשתי וחזיתי בשתי עיניי באיש שב"כ ממש - בשר ודם כמותי - משוכנע הייתי שאנשי השב"כ והמוסד הם בני מעלה של ממש. עד שלא נתקלתי בסיפורה של ש', עובדת שב"כ מסורה וצייתנית, עד כדי כאב וטיפשות גם יחד, סברתי כי כל אנשי השב"כ הם אצילי נפש וגאוני הדור, מלבד היותם יפי הבלורית והתואר. מתברר, כי חלק מאנשי השב"כ והמוסד הם אנשים די בינוניים, די משעממים ודי קטנוניים - ובמקרים מסוימים, הם משעממים אפילו יותר מאיתנו.

בפליאה ובפתיעה של ממש, הקשבתי לרכילות (שאין בה אפילו מעט שבמעט מאבק סוד, חלילה) על אודות התנהלותם של צ', ז' או ת', שהתגלו לי - תוך כדי תיאור מעלליהם - כאנשים טרחניים המחזיקים בתארים מפוצצים, שכל שמעניין אותם הוא הטבת תנאי שכרם ושיפור רמת-חייהם. "אם אלה הם האנשים האמורים להגן על ביטחוננו", הרהרתי ביני לביני, "הרי אנחנו מצויים בצרות", השלמתי הרהוריי אלה.

"אל תדאג", הרגיע אותי חבר, המנוסה ומיומן בהתנהלותם של גופים ממסדיים. "השב"כ והמוסד הם גוף ביורוקרטי ענק שמרבית המועסקים בו הינם אנשים בינוניים ומטה, העושים מלאכתם דרך שגרה אפרורית". הקשבתי לדברים והקשיתי: "אז איך אפשר לסמוך על גופים שכאלה?". חייך אותו חבר רב-ניסיון ואמר לי: "תרגיע. כמו בכל ארגון, גם בשב"כ ובמוסד ישנם שלושת האחוזים של האנשים חריפי השכל וחדורי המטרה, המצילים מערכת ביורוקרטית זו ומונעים ממנה מלחסל עצמה באופן מוחלט".

כמי שאינו מאמין למשמע אוזניו נפרדתי מאותו חבר, כשברקע עולה בי, שוב ושוב, סיפורו של ז', ראש ענף בשב"כ, שסופר לי שדואג הוא דאגת יתר למזכירתו, המשמשת כפילגשו לכל דבר ועניין. בינתיים מעכב ז' פרישתו לגמלאות, כך שהוא מונע מ-ר' מלהחליף אותו בתפקידו כראש ענף. "הכל הוא עניין של תקנים", שח לי אותו חבר והפליג לדרכו, לענייניו ולעיסוקיו השוטפים.

איני יודע אם ז' קיים במציאות או אולי הינו רק דמות מדמיונו של אותו חבר, שהומצאה לצורך המחשת בינוניותם של מוסדות ביורוקרטיים שונים ובכללם השב"כ והמוסד. כך גזה ונעלמה מעולם הדמיון שלי דמותו המסתורית של "דנידין הרואה ואינו נראה", שביצע משימות לאומיות עבור המוסד - משימות לאומית שלא היה בכוחו של המוסד לעמוד בהן, בשל חסרון כוחות ההיעלמות המיוחדים שהיו מנת חלקו השגרתית של דנידין. כך נאלצתי גם להיפרד, בשלום כואב וחטוף, והוצאתי - לתמיד - מעולם הדמיון שלי גיבור ילדותי, ירון זהבי מ"חסמב"ה".

קטטה על מה?!?!

הרהורים אלה שטפו אותי - ובעוצמה יתרה - כששמעתי על הסכסוך המר והמלחמה הקשה שהתגלעו - לאחרונה - בין בכירי השב"כ למפקדי צה"ל הבכירים, על-רקע מה שכונה: "המחדל של מתן וגם/או אי-מתן התרעה מודיעינית לצה"ל בידי השב"כ, קודם להתנהלות מבצע 'צוק איתן', בקיץ האחרון". מתברר, כי בראיונות לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין-אורבך, מתחו אנשי השב"כ ביקורת חריפה על צה"ל, בקשר לכשל מודיעיני נטען כלפי צה"ל, על-רקע מבצע "צוק איתן". מתיחת ביקורת זו גררה שליחת מכתב של הרמטכ"ל, בני גנץ, לראש-הממשלה ולשר הביטחון, בו מתח הוא ביקורת חריפה על התנהלות אנשי השב"כ, בראיונות שניתנו על-ידם במסגרת התוכנית "עובדה".

וכמובן - התגובה לא איחרה לבוא. ראש השב"כ, יורם כהן, לא העביר על מידותיו, לא מחל ולא סלח. אתמול הפיץ ראש השב"כ מכתב לגמלאי השב"כ, במסגרתו נמתחה ביקורת על התנהלות הרמטכ"ל. ראש השב"כ לא שכח לציין - במכתבו זה - שאופן העברת התייחסות צה"ל לראיונות אנשי השב"כ שרואיינו במסגרת תוכנית "עובדה", יצר "מעין 'דיאלוג' מלאכותי עם אנשינו", כאשר בכך הדברים "הובילו לחילופי הדברים הקשים ולעימות הקשה".

בעקבות זאת דרש ראש ממשלת-ישראל מראש השב"כ ומהרמטכ"ל לחדול מלהתכתש זה עם זה בכלי התקשורת. ביום שישי קיימו השניים פגישה ביניהם ובסיומה פרסמו הודעה משותפת, בה דווח לתקשורת על קיום הפגישה, וכן כי "בשיחה לובנו המחלוקות ויושרו ההדורים בין השנים. סוכם על מהלכים להעמקת שיתוף הפעולה בין הארגונים למען ביטחון מדינת ישראל".

קראתי הדברים - קראתי ולא האמנתי למראה עיניי. שניים מבין הגופים המרכזיים, האמונים על הענקת ביטחון יומיומי לנו - בין היתר על-ידי אגירת מודיעין גולמי ועיבודי למידע חי, נגיש וישים - מתקוטטים ביניהם על שאלות של אגו ויוקרה. הלו! הלו חבר'ה, תרגיעו שם ותחזירו את רכזי השטח, את קציני האיסוף, כמו-גם את המח"טים והאוגדונרים, לפעילות המבצעית השוטפת והיומיומית! מה קרה לכם שם בקומות הגבוהות? מה קרה, נפלתם על הראש? הוש, הוש, כולם חזרה לשולחנות העבודה ואל מפות השטח ואל המשקפות. האם חשבתם שבזמן שאתם רבים, מישהו מנצל זאת - בשטח - לצרכיו הוא ולאו-דווקא לצרכי הביטחון השוטף של תושבי ואזרחי מדינת ישראל?

תתחילו להרגיע, מיד!

הבעיה העיקרית מתחילה בזאת שהשתן מתחיל - בכל הכבוד הראוי - לעלות לאנשי צה"ל, השב"כ ושאר ארגוני המודיעין והביטחון, לראש. כדאי שמישהו יבוא ויזכיר לאנשי צה"ל והשב"כ, שהמידע המודיעיני והביטחוני הנאסף, הינו רכושו של הציבור ואינו רכושו הפרטי של צה"ל וגם/או אינו רכושו הפרטי של השב"כ.

כך - ורק כך! - יימנע ויסתיים, במהירות המחזה המביש של ריב יוקרה ואגו תפוח ומנופח - העולה על גדותיו - בין אנשי השב"כ למפקדי צה"ל, בשאלה מי אחראי לכשל המודיעיני הנטען, קודם ובמהלך מבצע "צוק איתן". צה"ל והשב"כ אינם גופים החוקרים עצמם. בוודאי ובוודאי שאינם חשודים על אוביקטיביות יתרה, באשר למהלכיהם הם במבצע זה. לצורך כך הקימה הדמוקרטיה בישראל מוסדות ביקורת, ובראשם משרד מבקר המדינה. מתברר, כי מבקר המדינה, יוסף שפירא, הבוחן תהליכי קבלת החלטות בעניין הפעילות נגד חמאס, החל לברר המחלוקת שהתגלעה בין צה"ל לשב"כ.

יאללה, יאללה. לכבות כולם הסיגריות, לפזר ת'הפגנה ולחזור לשולחנות העבודה, לנקודות התצפית ולשטח. מי יודע מה נשתנה והשתנה - שם בשטח - בזמן שנלחמתם זה עם זה, על האגו המנופח וה"פצוע" שלכם. תפסיקו ליצור דיאלוג מלאכותי ותתחילו ליצור דיאלוג אמיתי, פורה ומפרה - אם לא למענכם אתם, הרי למען ביטחון ישראל, הנקי מכל שיקולי שררה ואגו. שמעתם אותי? שמעתם? אני רואה אתכם. רואאאה אתתתכם. אז תרגיעו - עכשיו - ובמיידית.