די למרחץ הדמים בירושלים

אני כואב את מותם של ארבעה יהודים שנרצחו באכזריות במהלומות גרזן ובירי מנשק בתפילת שחרית בבית הכנסת בירושלים. אני כואב את הרצח המבעית של פעוטה בעת שהוריה בשובם מהכותל המתינו איתה בתחנת הרכבת. אני גם כואב את הריגת ילד פלשתיני בן 10, חליל ענאתי, ממחנה אל-פואר ואת הריגת ילד בן 11, יוּסף שווארמה, שנורו בידי חיילי צה"ל.

בבית הכנסת בירושלים בוצע מעשה פשע אכזרי, שדבר אינו יכול להצדיקו. אני כואב את כאבם של המשפחות האבלות בשכונת תל נוף בירושלים ואבל עם בני משפחת השוטר הדרוזי, שנהרג בקרב כשהוא נחלץ להגן על מתפללים יהודים בבית אלוהים.

אך אני גם כואב את כאבם של ההורים הפלשתינים, הוריו של הילד יוּסף שוואמרה, שמצא את מותו כשהוא קוטף צמחי מאכל. אני אבל עם בני משפחת אל-קטרי ממחנה אל אמערי, שתוך חודש אחד משני בניה נורו בידי חיילי צה"ל.

אני מתקשה לקבל שדמם של נקיים וחפים מפשע נשפך בירושלים, כי חבורה מתלהמת, שזכתה לגיבוי של שרים ומחוקקים בכנסת ישראל, החליטה לעלות להר-הבית וממאנת אפילו להקשיב לקול התבונה המוסרית: "כִּי תָּבוֹאוּ לִרְאוֹת פָּנַי מִי בִּקֵּש זֹאת מִכֶּם רְמוֹס חֲצֵרַי ?"(ישעיהו א' 12)

אני מתקשה לקבל, שדמם של נקיים וחפים מפשע נשפך בירושלים, כי חבורה משיחית השתלטה על סדר היום בישראל בגיבוי של שרים בכירים וחברי כנסת, שמבקשים לצבור הון פוליטי. עלייתם להר-הבית גובה מכולנו מחירי דמים, והם באטימותם ממאנים להקשיב לקול התבונה המוסרית: "לָמָּה לִי רָב זִבְחֵיכֶם..לֹא תּוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא, קְטוֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי". (ישעיהו א' 10-13)

אל מול חבורה משיחית שמכתיבה לחברה הישראלית סדר יום של מרחץ דמים, אני אמשיך לשיר את שירי "וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי".


וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי

בֵּין הַיַּרְדֵּן לַיָּם
בִּדְוֵי עֶרֶשׂ טְבוּל זָהֳרֵי רָקִיעַ
עֲלוּמִים אָכַל הַשָּׁרָב.
לא שְׁלוּלִית אַחַת שֶׁל דָּם
רִשְׁפָּה וְרִפְשָׁהּ גָּמְאוּ
מַתַּת רֶחֶם וָשַׁד-
מַתַּת חַיֵּי שָׂרָה וְהָגָר
בְּבִצּוֹת שִׂנְאַת חִנָּם.


כָּל עוֹד הָרֶגַע עָלַי זוֹרֵחַ
יְהִי דְּבַר אֱלוֹהִים אֵלַי לֵאמוֹר:
קַח לְךָ עֵץ אֶחַד
וּכְתוֹב עָלָיו - יִצְחַק
וְקַח לְךָ עֵץ אֶחָד
וּכְתוֹב עָלָיו - יִשְמַעאֵל
וְקָרֵב אותם אֶחָד אֶל אֶחָד
"וַעֲשִיתֶם לְעֵץ אֶחָד
וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי."(1)