בתקופה האחרונה אנו עדים לנסיגה מהקו הכלכלי הניאו ליברלי שאפיין את הממשלה הנוכחית. עדות לנסיגה זו אנו יכולים למצוא במפלגת "יש עתיד" שהתחילה את דרכה בקו ניאו ליברלי ואילו עתה הינה דוגלת במעורבות ממשלתית ו"בהלאמת" תחומים שעד כה היו שייכים לסקטור הפרטי כדוגמת המעורבות בשוק הדיור, ונראה כי ככל שקרבות הבחירות-המגמה שדוגלת בכלכלה סוציאל דמוקרטית חוזרת לקידמת הבמה.
מכאן נשאלת השאלה האם מעורבות ממשלתית הינה תמיד גורמת לתוצאה חיובית או שמא דווקא הינה שלילית?
לדעתי, מעורבות המדינה על-פי עקרונות הכלכלה הסוציאל דמוקרטית הינו הרסני פעמים רבות, ודומה לתינוק בריא שיכול ללמוד ללכת אך כתוצאה מעודף עזרה - הוא לא מתנסה בעצמו בהליכה ולעולם לא ילמד לצעוד.
אנמק את דבריי על-ידי הצגת מקרה מייצג של עלייתם והשתלבותם של יהודי אתיופיה בחברה הישראלית. תחילת עליית יהודי אתיופיה החלה בשנת 1984 בתחילתו של "מבצע משה", והעלאתם של כ-7,000 יהודי אתיופיה.
כחלק מהמאמצים הרבים שנעשו במאמץ לשלבם בחברה, אפשר למנות את הקמת מרכזי הקליטה לעולים בו מסופקים להם דיור, תרופות ואף ניתן להם קצבת קיום חודשית. בהמשך, התפשט הנוהל בו ילדי העולים מקבלים את סבסוד לימודיהם בחינם, מעליית הנוער ומגורמים נוספים.
הדבר הגיע למצב אבסורדי בו ילדים בני העדה האתיופית שנולדו בארץ-הוגדרו כעולים. בנוסף, ישנם מלגות מיוחדות אשר מקבלים יוצאי הקהילה האתיופית באקדמיה.
לאחר מעורבות, מאמצים והשקעת משאבים, צריך לשאול האם בסופו של דבר ניתנה התוצאה לה ייחלנו-השתלבות מלאה בחברה שמתבטאת ב: שירות צבאי מלא, השתלבות בשוק העבודה ובאקדמיה, יציאה ממעגל המצוקה ונישואים בין עדתיים.
אך לצערנו אלו הן התוצאות לשאלה זו, לאחר 30 שנות קליטה בארץ כפי שהוצגו בפרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2014):
;8226#& בתחום הכלכלי: ההוצאה הממוצעת לתצרוכת במשקי בית של האוכלוסייה ממוצא אתיופי, שבהם ראש משק הבית או אחד מהוריו נולדו באתיופיה, מסתכמת ב-9,385 ש"ח בחודש לעומת 14,501 שקלים בכלל משקי הבית, ומהווה 35% פחות מהממוצע בכלל האוכלוסייה.
;8226#& בסיכוי להגיע לאקדמיה: שיעור הניגשים לבחינות הבגרות בקרב יוצאי אתיופיה הגיע ב-2013 ל-88%מבין מסיימי כיתות יב' - בהשוואה ל82% בקרב כלל החינוך העברי, אך שיעורי הזכאות שלהם נמוכים יותר: 50% לעומת 63%, בהתאמה.
;8226#& השתלבות בחברה: 88% מהנישאים ממוצא אתיופי נישאו לבן/בת זוג מאותו המוצא, גברים יותר מנשים (%91 - ו86%, בהתאמה). ממצא נוסף שמצאתי המעיד על השלכות חמורות של ה"עזרה" הממשלתית, הנובע לעניות דעתי מכך שלאחר שנים של "פינוק" נדרשים בני העדה לעמוד במסגרת נוקשה(צה"ל) שלא מוותרת להם ומתייחסת אליהם כשווים לכלל האוכלוסייה:
שיעור יוצאי אתיופיה הכלואים כיום בבתי-כלא צבאיים הוא כ-12% מכלל הכלואים, שיעור גבוה במידה ניכרת ביותר משיעור יוצאי אתיופיה בכלל האוכלוסייה (כ-1.5%(.
1 הממצאים מעידים על התוצר החולה של מעורבות מדינית בחיי הפרט והקהילה האתיופית.
אצטט כאן מדבריו של פעיל מרכזי בתנועת "החזית לשחרור יוצאי אתיופיה ממשרד הקליטה", נתן מלסה ששייך לקבוצת משכילים בני העדה הנאבקים ליחס שוויוני כלפי העדה האתיופית:
"באתיופיה, לעומת החיים בישראל, הורינו היו אנשים חופשיים שאחראים לגורלם - לטוב ולרע. המפגש עם הביורוקרטיה (הרופפת יש לומר) היה די נדיר, אולי אחת לחודש חודשיים כשצריך לגבות מיסים או משהו כזה. התודעה החופשית הייתה ברירת מחדל, איש לא שלט בהם, והיא זו שאפשרה להם להגשים חלום עתיק ולצאת למסע חייהם. הם קבעו עובדות בשטח - הם יצאו לסודן!
הכל בראש.
חופש, ורק חופש מוציא מאנשים את הטוב ביותר שלהם. תלות ורחמים עצמיים- יקרקעו אותך וימנעו ממך לצמוח ועל זה בדיוק בונים ב"משרד הקליטה"(הזרוע של ממשלת ישראל לעינייני אתיופים): על הרחמים העצמיים, על הדימוי הנמוך, ועל הצורך "בסיוע" שדאגו לטפח במשך 3 עשורים.
חופש - כדבר יקר ערך - טומן בחובו גם עבודה קשה, הוא לא בא בחינם. הניתוק הפיזי מחייב אותך לחשוב, להתאמץ, ולנסות הרבה יותר- כי כבר אין אדון ש"דואג לך". רק בזכות השחרור מההסללה הממסדית עיניינו יפתחו לשפע ולמגוון שקיים בחברה. כל מה שצריך הוא פשוט לבחון את המציאות במשקפיים אוביקטיביות כדי לגלות שההחרגה לא רק שלא סייעה אלא אפילו עיכבה את ההתקדמות הטבעית שלנו.
אנחנו בישראל כבר קרוב ל-40 שנה ואם נציץ אל מחוץ למרחב שבין הים לירדן, ונבחן עצמנו אל מול "התנגשויות" אחרות של אתיופים בחברות "לבנות", נגלה שאנחנו נותרנו מאחור. השייכות הדתית והלאומית שהייתה אמורה להוסיף, רק פגעה בנו.
ובדיוק כמו מסעם של הורינו, שבו הדרישה לעצמאות עלתה להם במאמץ בלתי-רגיל ובאבידות רבות. הם בסוף השיגו את שביקשו. הם הגיעו לציון. וזה בדיוק העניין, הערך של כל דבר שהשקעת ויגעת למענו- הוא גבוה! ומעבר לערכו החומרי, ישנו ערך סנטימנטלי אישי. והיום לצערי, ההצלחה של אינדיבידואלים בקרבנו מתורגמת לסטטיסטיקה של אירגונים שמפורסמת בעזרת אנשים שהיו מצליחים גם לא ה"העזרה".
ואשאל כמה שאלות לסיום האם יוצאי העדה האתיופית כה שונים במאפייניהם הראשוניים מיוצאי תימן שהשתלבו בצורה מלאה בחברה הישראלית ומהווים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית?
האם היחס הפטרוני של המדינה באמצעות מעורבות היתר שלה לא פוגע באוכלוסיות נוספות? (מובטלים, ערבים, חרדים,וכדומה) האם חוסר הדרישה מהם לעמוד ביעדים בהם אנו עומדים נובעת מתפיסה גזענית ומתנשאת שבה אנו חושבים שהם אינם בעלי יכולות כשלנו, ולכן לא מצפים מהם לעמוד בסטנדרטים החברתיים המקובלים בחברה?
