בניגוד לארה"ב ומדינות אירופה, בישראל אין, במשרדי הממשלה, פקידות בכירה קבועה ודומיננטית (Civil service) (היוצא מהכלל הוא משרד הביטחון). מנכ"לי משרדים הם אנשי אמון של השרים ולרוב מוחלפים זמן מה לאחר כניסת שר חדש למשרד. לכן, לא קיימת המשכיות במדיניות כלכלית או חברתית.
תוכניות שהוכנו בקדנציה של שר אחד, דינן לרוב גניזה אם הוא עוזב את תפקידו לפני שהוחל בביצוען. הליכי חקיקה שלא הושלמו, נזרקים לפח. רפורמות לסוגיהן מתבצעות בחטף, ללא תכנון מעמיק, כיוון שכל שר רוצה לראות תוצאות מהירות, עוד בקדנציה שלו.
תכנון "אינסטנט" וביצוע זריז, הם במקרים רבים גבינה שוויצרית, יותר חורים ממהות. לנוכח שיטת הממשל הקיימת והתחלופה התדירה של ממשלות בישראל, זהו, כמסתבר, הרע במיעוטו. התפטרות שרת הבריאות תקפיא את כל השינויים שתוכננו במערכת הבריאות, כולל הרפורמות המבניות וכולל הזרמת התקציבים שתוכננה. זו מכה לרפואה הציבורית, הרעת תנאי שירות לשני שלישים האוכלוסייה שאין בידם האמצעים לממן רפואה פרטית וחגיגה לחברות הביטוח ולמוסדות רפואה פרטיים שיוסיפו לגדול על חשבון הרפואה הציבורית.
התוכנית לקיצור תורים לניתוחים בבתי-חולים ציבוריים, טרם החלה וכעת לא תתחיל. התורים יוסיפו להתארך. העניים יסבלו ואלה שיש להם ביטוח או אמצעי תשלום, יוציאו כסף מיותר במערכת הפרטית. הם ינותחו על-ידי רופאים עייפים שיגיעו אליהם לאחר יום עבודה במערכת הציבורית. לנהג אוטובוס או משאית אסור לנהוג יותר משמונה שעות.
לרופא מותר לנתח גם לאחר 20 שעות עבודה. רופאים אינם "סופרמן". ככל שרבות שעות העבודה, כך שיעור השגיאות עולה. רופאים רבים יותר יצמצמו את היקף המשרה בבתי-החולים הציבוריים ויגדילו את עבודתם במסגרות הפרטיות. לכן הסגל בבתי-החולים הציבוריים יהיה צעיר יותר ופחות מנוסה. התורים יתארכו עוד יותר ואיכות העבודה תפגע. ההתמחות במקצועות הכירורגיים תפגע, כיוון שכמות הניתוחים תקטן ולא יהיו מספיק מדריכים מנוסים לרופאים הצעירים.
תיירות המרפא תשגשג. תיירים יטופלו בשעות הבוקר, בבתי-החולים הציבוריים. כיוון שגם מעט התוכניות לתוספת מיטות לא יבוצעו, כל תייר התופס מיטה או זמן חדר ניתוח, דוחק את רגליו של חולה ישראלי. קבוצה מצומצמת של רופאים ומתווכים, תגדיל את חשבון הבנק, הישראלים יוסיפו להמתין.
השינויים שתוכננו בביטוחי הבריאות הפרטיים לא יבוצעו. חברות הביטוח משגשגות על חשבון הפחד שהן זורעות בציבור בדבר כשלים אמיתיים ומדומים במערכת הציבורית. מכלל הפרמיות בביטוחי הבריאות הפרטיים, רק שליש מוחזר לציבור (לעומת 90% בביטוח המשלים של קופות-החולים). הרווח העצום של החברות משמש כמנוע הצמיחה העיקרי שלהן. הרפורמה שהוצעה על-ידי המפקחת על הביטוח, עמדה לשנות מצב זה לטובת המבוטחים. הנהגת פוליסה אחידה, בניסוח מובן ובהיר ותחרות על המחיר בלבד היה בה סיכוי להוזיל את עלות הביטוח ולשפר את השירות. השינוי המתוכנן היה חלקי ולא מספיק, אך זה היה צעד בכיוון הנכון. כעת, לאור המצוקה הגוברת במערכת הציבורית, תהיה עדנה מחודשת לביטוחים הפרטיים. הציבור ישלם יותר ויקבל פחות.
אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב של 1.8% בשנה. הריבוי הטבעי, הזדקנות האוכלוסייה, עלייה בתחלואה במחלות כרוניות ושיפור בתרופות ובטכנולוגיות רפואיות, מחייבים הגדלה של תקציב הבריאות אפילו על-מנת לשמור על הקיים. כזאת לא יקרה כעת. לכן, אנו צפויים, בשנה הקרובה, להרעת איכות וזמינות השירות לרוב הציבור. במיוחד יפגעו חולים כרוניים, קשישים וילדים.
ככל שהמרחק מהערים הגדולות גדול, כך השירות הרפואי יפגע יותר. בישראל, בישובים החלשים, תוחלת החיים קצרה בשלוש-חמש שנים לעומת הישובים המבוססים. הפער יוסיף לגדול.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
