נוסטלגיית בחירות (חלק ד')

הסיסמה החדשה "רק לא ביבי" עוררה בי זיכרונות מבחירות קודמות שגם בהן היה ראש ממשלתנו הנבחר בנימין נתניהו מושא להפחדה ודווקא מצידם של אלו שלא פוסקים לקרוא לעברו "אל תפחיד אותנו...". אינני מופתע לגלות כי שוב צדק החכם מכל אדם ואין כל חדש תחת השמש.

אותן קריאות אזהרה מפניו חוזרות על עצמן והפעם ביתר שאת ובתוספת מנה גדושה של ליגלוג, זילזול ותבלינים מעין אלה הבאים לחפות על שינאה תהומית מהסוג הפשוט ביותר. יכול אדם להסכים עם דרכו ויכול שלא אך אם נותרה בו שמץ הגינות מחויב כל אדם לשאול למקור הביביפוביה החידתית הזו. והיא חידתית משום שלמרות האזהרות הרבות מפני "האיש המסוכן הזה" בשלוש מערכות בחירות בחר בו העם להנהיג.

שיטוט קצר באינטרנט מעורר בי צמרמורת בתיאורים של האיש. את תמונתו כהיטלר אני יכול לייחס למופרע פרטי אכול שנאה חולנית. השוואתו לדיקטטור מוסוליני מעוררת בי בחילה. נוטש אני את המופרעים הפרטיים ומציץ מעט במתנגדים הפוליטיים ומגלה לצערי שהם מופרעים לא פחות. כך למשל על-רקע פיטרית פצצה אטומית מודיעה לנו מפלגת קדימה (זו שלקחה אותנו כ"כ אחורה עד שלמזלנו התרסקה בפצצה של עצמה): "ביבי יסבך אותנו ".

כשפצצות אטום ימחקו אותנו מעל פני האדמה ורגע לפני שאתה הבוחר בביבי הופך לאבק עם משפחתך זכור כי גם אתה אשם ! כאשר עמד ראש ממשלת ישראל באום והזהיר מפני הפצצה האטומית האירנית זכה לקיטונות של "ביקורת" כי הוא נוקט בדרך של "הפחדה". כאשר האירנים שמצהירים בגלוי כי דין ישראל להימחק מהמפה מואשמים כי לשם כך בדיוק הם בונים את הפצצה - זו "הפחדה" אך כאשר מפלגה שלימה מאשימה את נתניהו כי בגללו נסתבך ובגללו תיפול עלינו הפצצה זו אינה "הפחדה" רק אזהרה. זו אינה הסתה רק "תעמולת בחירות".

אם תרצו זהו קצה החוט לפתרון הביביפוביה החידתית. ההתייחסות לבוחר כאל מפגר מוחלט שאם רק יראה פטריית פצצה אטומית יבהל ולא יבחר ב"סכנה". ההתנשאות והבוז כלפי מאות אלפי ישראלים שלא קונים את ההפחדות האמיתיות ושלא רואים בנתניהו דיקטטור מסוכן מעוררים את המחשבה כי אולי אחרי ככלות הכל הביביפוביה אינה קיימת באמת אלא היא תוצר פיקטיבי של אבירי החופש והדמוקרטיה המתעבים כל מחשבה שאינה כשלהם.

אין בכוונתי לפרט ולתאר את ההשמצות וההסתה כנגד נתניהו באותן שלוש מערכות בחירות בהן נבחר להנהיג וזאת מסיבה פשוטה ביותר: תקבלו אותן שוב ושוב ושוב עד למרס 2015 במהדורה עדכנית ורעננה ע"י מיטב מומחי פרסומאי הבחירות. הקו האסטרטגי כבר נקבע - בחר בדחליל אם תרצה אך "רק לא ביבי".

מחנה האהבה והשלום מפנה את כל חצי קופידון שלו דווקא לשכנינו בתחינות לשלום שנדחות על ידם בבוז מופגן וגם מוצהר ואת חיצי התרעלה אל "הסכנה" האמיתית - בנימין נתניהו. כתומך נלהב ב"דמוקרטיה" עומד מחנה זה משתהה הכיצד הרב הנבער (שזוכה לגל שינאה והתנשאות חולנית נפרד בליווי נאצות שונות ומשונות על "טימטומו") אינו מפנים את הסכנה ושב ובוחר בנתניהו. במקום להתמקד במעלותיהם שלהם ומתן סיבה אמיתית לבחור בהם זורקים הם רפש בנתניהו (האפס כמו שקראה לו זו שישבה כשרה בממשלת האפס שלו...) ולא מבינים כי הציבור אינו מטומטם והם לא הכי חכמים כפי שהם בטוחים. הציבור יצביע למי שיחפוץ כל אחד ע"פ השקפתו אך הוא בוודאי לא ייתן קולו למי שמורה לו בלשון ציווי מתנשא "רק לא....".