הדיקטטורה הרבנית

מראשית הופעתם של יהודי אתיופיה בהיסטורית מדינת ישראל מרחפת השאלה או ליתר דיוק הספקנות הרבה המוטלת ביהדותם.

קהילה הנמצאה בניתוק במשך 2500 שנה מכל קשר וקיום של קהילות אחרות ושמרה על מסורתה בזכות כוח האמונה והרצון הגדול לחזור ולהיות חלק מכלל ישראל. האמונים על הנהגת הדרך ושמירת הגחלת היו הקסים, כהני הדת היהודית האתיופית, דמויות שתחת סמכותם, נמצא הכל, ענייני גיור, הלכה, שלום בית, כשרות, שחיטה ועוד וכל מילה שיצאה מפיהם הייתה מתקבלת ביראת כבוד, אותם דמויות שבלעדיהם לא הייתה זוכה קהילה שלמה לשמור על יהדותם ויתר מכך לחזות בחזרתם למדינתם.

לצערי כיום בציון 30 שנה לאחד המבצעים המשמעותיים בהיסטוריית מדינת ישראל, "מבצע משה" שבמסגרתו עלו בחירוף נפש, דרך סכנות ותלאות רבות כ-6,364 יהודים אין כמעט זכר לאותה מסורת יחודית ולאותם מנהיגים דגולים, מרגע עליית יהודי אתיופי לארץ נתפסו כזרים, כלא שייכים בשל צבע עורם השונה והשחור ואחד מהאינדיקציות לכך היא כפיית הגיור לחומרה, שנכפה עליהם על-ידי הממסד הרבני אשר קבע שיש ספק ביהדותם.

אותם רודני הלכה שללו את סמכותם של הקסים להכריע בסוגיות הלכתיות ולבצע טקסים דתיים וכל זאת בשם התורה. מושפלים כואבים ופגועים מביטול מעמדם יושבים אותם בלתי נראים לעין שבחרה למדר אותם מהשתלבות בעולם הרבני ולבזות את יכולתם של אותם מנהיגים להורות ולהמשיך בתפקידם.

בשנים האחרונות קיימת תופעה של נהירת צעירים מהקהילה אל עבר זרמים ומסגרות שונות אשר מעבירות את המסר בין בגלוי ובין בסמוי שהמטען איתו הגיעה משפחתם לארץ היא פסולה ולא רלוונטית לימינו ואני רואה זאת כהשלכה ישירה של טפטוף קבוע במשך שנים מצד הממסד הרבני על מהו "היהודי הנכון" ולמשבר זהותי עמוק בקרב צעירי הקהילה וכתוצאה מכך לחיפוש אישור חיצוני על-ידי השתייכות למשהו מקובל ומוסכם בעיניהם.

אני היא הבת של אחד מאותם בלתי נראים בלבן, אותה אחת שרואה את אבא שלה נאבק יום יום על הזכות שיכירו בו, אותה אחת שרואה אותו הולך לאותו ממסד רבני המפקפק בבקיאותו וידיעותיו התורניות הדורשות הוכחה בצורה של ישיבה בבית מדרש והחתמת שעות שאכן נכך שם, עם מבט אליטסטי יודע הכל, אותה אחת שלא תזכה בגלל אותה גזענות לשמה לכך שאבי יחתן אותי.

וכל זה בכדי שיעניקו לו משכורת בהיקף של חצי משרה שאינה מקנה לו ולכל קס אחר שום זכות ותוקף לכל פעולה דתית שיעשה. לקיחת המושכות להנהגת הקהילה מידי הקסים על-ידי קובעי "חוקי המשחק" הביאה לניכור והבאת זלזול מצד הצעירים עצמם כלפי הקסים, אשר אינם מקבלים את מרות הקס, לא מבינים את חשיבותו ולא מכירים בחיוניות שלו לעתיד.

הבלעדיות שניתנה לראשי מוסדות אלה על נישואין, כשרות, גירושין וגיור מביאה אותנו החברה הישראלית לדראון, כל עוד בעמדות אלה נמצאים אנשים בעלי השקפת עולם מצומצמת, המטילה ספק בכל מה שאינו היא, מוציאה מן המעגל את כל מי שאחר, בצבעו, אורך חייו ודעותיו, היום זה "השחורים" האלה, מחר זה יהיה קבוצה אחרת.

יש לנו חובה לזעוק על העוול רב השנים שנעשה על-ידי השלטון הדיקטטורי הזה, איש לא יאמר לנו מיהו יהודי יותר ומיהו יהודי פחות, קצנו בתבניות הלכתיות והגדרות שחייבים להיות מותאמים להם, הגיע הזמן לשנות את סדרי הכוחות ולהאציל את הסמכויות על אנשים נקיים מדעה קדומה ועליונות על האחר.