|
|
עיר לא מאוחדת [צילום: AP]
|
|
|
|
|
בפני באי חידון התנ"ך למבוגרים בירושלים מכריז
בנימין נתניהו: כי "ירושלים כולה תישאר בידינו מאוחדת לנצח בריבונות ישראל". בנימין נתניהו חוזר ומדגיש שירושלים לא תחולק. אך קיימת עוצמת פער בין צירוף המלים - "לא תחולק" במלל רטורי דמגוגי, שמשתלט על ראש הממשלה ובין צירוף המלים - "לא תחולק" במציאות החיים היומיומית בירושלים.
במציאות החיים היומיומית העיר מבותרת באמצעות להבי גדר גבול, באמצעות להבי
גדר הפרדה. מעבר ללהבי הגדר המבתרת את העיר ישנם בני אדם, ישנן שכונות המאכלסות רבבות בני אדם, יש לשכונות האלו שמות: ראס שחדה, שכונת ראס חמיס, מחנה פליטים שועפט, עקב ושכונת השלום.
ירושלים היא כיום עיר ובלבה חומה - חומת הפרדה - לא רק בין חמש השכונות שמעבר אחד של הגדר ובין העיר. גם בעיר עצמה ישנן שכונות, ישנם רחובות שהופרדו כליל מאיסוף אשפה וניקיון, מביוב, מבתי ספר, מבניית כתות לימוד לכל ילד וממים זורמים באופן סדיר לכל בית באותו רחוב או באותה שכונה, משירותי דואר ועוד דברים אלמנטריים שזכאי להם אזרח בעיר ש"אוחדה לה יחדיו".
גם שכונות, שממוקמות בצדו המערבי של גדר ההפרדה, מבותרות בעיר שחולקה לה, לא יחדיו. ואנחנו נותרנו עם ביטויים שחוקים עם עוצמות רטוריות המנגנות את הלחן "ירושלים מאוחדת לנצח" בפני קהל שחי בעיר חצויה ובלבה חומות וגדרות הפרדה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
