הסלמה בזירה הצפונית: רקע ומשמעויות

לפי התרחיש, שנמסר לכל הקבוצות, שני פיגועים בוצעו בו-זמנית נגד מטרות ישראליות על-ידי חיזבאללה: פיצוץ זירת מטענים במקביל לירי מקלעים ונ"ט על סיור של צה"ל בגזרת הר דב. בקרב כוחות צה"ל היו שני הרוגים ושני פצועים, ולוחם אחד נעדר. כן פוצצה זירת מטענים נוספת בצפון רמת הגולן. בפיצוץ, שכוון נגד סיור של צה"ל, נהרג חייל ושלושה נוספים נפצעו באורח בינוני. למחרת היום, קרי מועד תחילתה של הסימולציה, הנחה הקבינט המדיני-ביטחוני של ישראל את צה"ל להגיב. הותקפו שלוש מטרות של חיזבאללה בבקעת הלבנון ומטרה נוספת של הארגון בצד הסורי של גבול סוריה ולבנון. תגובת חיזבאללה לא איחרה לבוא. באותו הלילה נפתחה אש נ"ט לעבר מספר מוצבי צה"ל ונורתה אש רקטות קצרות-טווח לכיוון נהריה, צפת וקריית שמונה. פרט למספר נפגעי חרדה, לא דווח על נפגעים.

עמדות הפתיחה של ישראל, כפי שנוסחו על-ידי המשתתפים בקבוצה זו, כללו שתי מטרות אסטרטגיות: הימנעות מהסלמה וחיזוק ההרתעה הישראלית. משום שבין שתי המטרות האלו קיים מתח מובנה - פעולות לחיזוק ההרתעה עלולות להוביל להסלמה בעימות, נבחנו מספר חלופות לפעולה. הראשונה הייתה "שקט ייענה בשקט", ותכליתה 'הכלה' של האירועים. החלופה השנייה התמקדה בהפעלת לחצים על הקהילה הבינלאומית, כדי שתדרבן את חיזבאללה לחדול מהתגרות בישראל. השלישית גרסה תגובה צבאית תקיפה, שתכאיב לחיזבאללה אולם לא תחייב אותו לתגובה מסיבית. לאחר בחינת החלופות, החליט הצוות הישראלי על תגובה משולבת: תקיפה של אמצעי ירי אסטרטגיים וארוכי טווח של חיזבאללה, במקביל לפנייה לקהילה הבינלאומית ולהודעה פומבית הדורשת "שקט תמורת שקט" וכן היא דורשת את השבת החייל הנעדר.

נקודת המוצא של צוות חיזבאללה הייתה, שהועבר לישראל מסר, כי הארגון חותר ליצירת משוואת הרתעה הדדית משופרת מבחינתו. הארגון ביקש למנוע הסלמה. את מינון התגובה הישראלית פירש צוות חיזבאללה כמעיד על כך, שגם ישראל אינה מעוניינת בהסלמה רבתי בעת הזו. לכן, התגובה לתקיפה הישראלית, הייתה ירי לבסיס צבאי ולשטחים פתוחים. בנוסף, וכחלק מצעדים למימוש האסטרטגיה, העביר הארגון מסר שלפיו הוא שוקל להעביר את החייל החטוף לאחריותה של ממשלת לבנון.

במזרח התיכון בעת הזו, היעד הראשון במעלה מבחינת ארצות הברית, הוא המאבק ב'מדינה האיסלאמית'. זאת, על סמך ההכרה בסכנה שהשתלטות הארגון על שטחים בסוריה ובעירק מאיימת גם על יציבותם של המשטרים בירדן, לבנון, ערב הסעודית ומדינות נוספות במפרץ. על כן ביקש הצוות, שמילא את תפקיד הממשל האמריקני, להימנע מהסטה של משאבים לכיוון של עימות אחר, כגון זה המאיים להתפתח בין ישראל לחיזבאללה. מאידך-גיסא, הממשל רואה באירן גורם שיכול לסייע במאבק נגד 'המדינה האיסלאמית' ובה בעת הוא מעורב במשא-ומתן עם אירן בנושא הגרעין. עקרונית, ניתן היה לפנות לאירן ולבקשה להפעיל את קשריה ההדוקים עם חיזבאללה, כדי לשכנעו להימנע מהסלמה, אך הצוות האמריקני נמנע מכך משום שלא היה מוכן להיקלע למצב שטהרן מבקשת תמורה בתחום הגרעין. כמו הצוות הישראלי וצוות חיזבאללה, וגם על יסוד הנחה כי ישראל וחיזבאללה כאחד אינם מעוניינים בהתלקחות נרחבת, בחר הצוות האמריקני להימנע ממעורבות ישירה והעדיף להסתפק במעקב אחר המתרחש.

מדינות הגוש הרדיקלי, סוריה ואירן, בחנו את המתרחש מאותה זווית ראייה. שתיהן שאפו למנוע הידרדרות נוספת, שעלולה לסבכן. הן פעלו בשני ערוצים: ניסיון לרסן ולמתן את תגובת חיזבאללה ל"תוקפנות הישראלית"; פנייה לארצות הברית, כדי שתרסן את ישראל (השיחות בין אירן למעצמות אפשרו פנייה אירנית ישירה לארצות הברית). עם זאת, שתי המדינות הבהירו, כי אם תחול הידרדרות במצב, הן תעמודנה לצד חיזבאללה. יצוין שלהערכת דמשק וטהרן, קשריהן עם רוסיה לא נראו רלוונטיים ביותר בהקשר לעימות המתפתח.

אשר לפלשתינים, ניכר יחס הפוך בין משקלם בהתרחשויות לבין המורכבות שיצרו. הצוות הפלשתיני בסימולציה ייצג הן את הרשות הפלשתינית והן את חמאס - שתי ישויות - "רשויות" מתחרות, בעלות הגיונות אסטרטגיים שונים. חמאס ראה בעימות המתפתח בין ישראל לחיזבאללה הזדמנות להיחלץ ממצבו העגום, לאחר 'צוק איתן' ולנוכח הסכנה, כי ככל שיתעכב פרויקט השיקום ברצועת עזה יאבד תמיכה בזירה הפלשתינית הביתית.

מבחינת חמאס, הענקת גיבוי לחיזבאללה אמורה הייתה לסייע לו לחדש את קשריו עם אירן ובה בעת להחליש את מעמדה של הרשות (שכן צפוי היה שלא תעודד את מאבקו של חיזבאללה בישראל). הרשות הפלשתינית מצדה ראתה בעימות סכנה שעלולה להסיט את תשומת הלב הבינלאומית מהעניין הפלשתיני ולבלום את תנופתה הדיפלומטית. יתר על כן, הרשות חששה שהפגנות התמיכה בחיזבאללה בגדה המערבית, אם יתפשטו, יחוללו הסלמה בין פלשתינים לישראל. משום כך פעלה למנוע את שלהוב היצרים ברחוב הפלשתיני תוך שהיא טורחת למנוע היווצרות של רושם כאילו היא פועלת בשם האינטרס הישראלי.

רוסיה נשארה בשולי ההתרחשות. הצוות הרוסי הביע חשש מהיגררות של ישראל לעימות בסוריה, שיהיו לה השלכות שליליות על אינטרסים מובהקים שלה במדינה השסועה. לכן נשקלה האפשרות לייצר פרובוקציה, למשל באמצעות שליחה של ספינת מלחמה לסוריה. אולם להערכת הצוות, התנאים לא הצדיקו מהלך ראוותני שכזה. הניסיון להניע את ארצות הברית להקל את הסנקציות שהוטלו על רוסיה בגין מדיניותה באוקראינה, לא צלח; רוסיה נקלעה למשבר כלכלי חמור מסיבה זו, וגם על שום צניחתו של מחיר הנפט. אפשרות 'להקריב' את אסד בתמורה להקלה בסנקציות, שנשקלה על-ידי הצוות, לא הגיעה לידי מבחן בסימולציה.

חוסר הרצון, המשותף לכל הקבוצות המעורבות, להיגרר להסלמה, היה מאפיין מרכזי של סימולציה זו. כל הצדדים ניסו להכיל את האירוע ולהגבילו לסבב מהלומות קצר. בין הגורמים המרסנים בלטו במיוחד האתגר שמציבה 'המדינה האיסלאמית' והיחלשות הציר השיעי באזור, מעורבות חיזבאללה בלחימה בסוריה, והדיאלוג בין טהרן לוושינגטון - הן בנושא הגרעין והן בתחום ההתמודדות עם 'המדינה האיסלאמית', שהיא אויב משותף. מבחינת ישראל, גורם מרסן היה האינטרס המובהק להימנע מעימות גורף בזירה הצפונית - בפרט מחשש שמא יגלוש גם לזירה הפלשתינית, וזאת כשישראל מתמודדת עם אתגר מדיני-דיפלומטי מחריף בזירה הבינלאומית. מבחינת חיזבאללה, היחלשות הציר השיעי במרחב הוא גורם נוסף, האמור ליצור רסנים. על-פי הדינמיקה שהתפתחה בסימולציה, נראה שחמאס נותר גורם ההתנגדות העיקרי, שישראל נמצאת בראש סדר היום שלו.

מעבר לתובנות אלה, שעלו במהלך הסימולציה, נותרה בעינה שאלה לגבי המניעים שדחפו את חיזבאללה לפעול בזירת הר דב באוקטובר האחרון. בשל ההשפעות המרסנות, כפי שנצפו בסימולציה, האירוע עבר ללא תגובה ישראלית משמעותית, שעלולה הייתה לגרור הסלמה לא-מבוקרת ולהצית את הזירה הצפונית.

מטבע הדברים, סימולציה יוצרת רושם, אולי אשליה, שהתפתחויות והשתלשלות האירועים נמצאות בשליטה. זאת, משום ששיקולים המערבים נקמה וכבוד, למשל, פחות באים בה לידי ביטוי. אמנם, נראה שישראל וחיזבאללה אינם מעוניינים בהסלמה משום שאין הישג ודאי וברור, שיוכלו להשיג באמצעותה. נהפוך הוא. ועם זאת, אין ערובה לכך שלא ייגררו לסבב אלימות, שאינן חפצות בו, ולכך שעימות ביניהם לא יתפשט כתוצאה מקריאה שגויה של כל צד את שיקוליו ומהלכיו של השני.