לא לפערים חברתיים בחינוך

אין כל הצדקה לעוצמת פער בין תקצוב לילד בחינוך הממלכתי דתי ובין תקצוב לילד בחינוך הממלכתי הרגיל. בעשרת בתי הספר היסודיים שקיבלו את התקצוב הגבוה ביותר יש רק בית ספר אחד שהוא אינו דתי. על-פי הנתונים של משרד החינוך התקצוב לתלמיד בבית הספר היסודי ממלכתי-דתי היה 15.300 שקל ואילו תלמיד בבית הספר היסודי הממלכתי קיבל רק 13.100 שקל בממוצע לשנה.

לתלמיד בגן ילדים בישוב, שעונה לשם באקה אל גרביה, מקצה משרד החינוך 5,500 שקל . תלמיד בגן הילדים בישוב סמוך, שעונה לשם חריש, מקצה לו משרד החינוך 22.600 שקל.

תלמיד גן ילדים, שגר בהתנחלות בהר חברון, הוא מתוקצב בסכום של 14,300 שקל. אותו ילד, אם יעתיק את מקום מגוריו לחיפה או לקריות, הוא יתוקצב על-ידי משרד החינוך בסכום של 8,195 שקל. אותו גן, אותם ילדים בשני ישובים שונים, הפער ביניהם הוא של למעלה מ-6,000 שקל. זו עוצמת הפער בין מה שמוזרם להתנחלויות ובין מה שמופנה לישובים במדינת ישראל, שלא בארץ ההתנחלויות.

לתומי הבנתי תמיד, שהצרכים של כל ילד באשר הוא הם שווים. ישנם פערים מובנים בין צרכי ילד בחינוך מיוחד או בין צרכים של ילד בחינוך הרגיל, אבל אין כל הצדקה לעוצמת הפער בין התקציב לילד בחריש לבין ילד בישוב ערבי סמוך. בין הר חברון ובין חיפה ובנותיה.

עובדה לא נסלחת היא מיקומם הנמוך מאוד בתקצוב של בתי הספר החרדים ובתי הספר הערבים. הילד החרדי בירושלים זכאי בדיוק לאותו תקצוב, שזכאי עמיתו בחינוך הממלכתי דתי. תלמיד ערבי בנצרת זכאי בדיוק לאותו תקצוב, שזכאי עמיתן בנצרת עלית.

משום מה התקצוב לילד של משרד החינוך בגן הילדים בנצרת עלית הוא של 12.100 שקל, והילד שגר בנצרת התחתית מתוקצב בסך של 7.900 שקל.אין כל הסבר שיצדיק את הפער של 4,200 שקל.

חייבת לקום ממשלה בישראל, שתגיד לא לפערים החברתיים, שתגיד לא לפערים בתקצוב לילדי ישראל. אסור שילד חרדי ידשדש בשולי התקצוב ומפירוריו. כמוהו גם הילד הערבי.