סוף-סוף אלי אוחנה עוזב אותנו

סהדי במרומים כמה משחקים של ריאל מדריד הפסדתי רק בגלל אלי אוחנה.

החליט מי שהחליט שאלי אוחנה יהיה פרשן-הבית של משחקי הליגה הספרדית, ומאז - חיי אינם חיים.

הבן-אדם לא סותם את הפה לרגע. פשוט בלתי נסבל.

אתה יושב מול המסך בסוף היום ורוצה ליהנות מהדבר האמיתי, אבל לא: הדפיקות במוח והחפירות האינסופיות של אוחנה.

האיש בטוח שהוא הדבר האמיתי, וריאל מדריד נועדה להגשים את הפרשנות שלו ולמלא אותה תוכן.

הפטפוט הפרשני והצפוף הזה של אלי אוחנה פשוט מסתיר - פיזית ממש - את המגרש.

עד שכעבור חמש דקות אתה מתייאש ומזפזפ את עצמך לדעת.

לא, אין לי שום דבר אישי נגד אלי אוחנה - בוודאי לא מאז הגול הבלתי נשכח ההוא באוסטרליה.

בפעם האחרונה שראיתי את אלי אוחנה בגודל טבעי, וכמעט שנגעתי בתסרוקת שלו, היה זה ליד הקרוסלה של המזוודות בבן-גוריון. אחלה גבר. באמת. ממתין בסבלנות למזוודה שלו כאילו היה בן-אדם רגיל. כבר אז הבחנתי שהוא עשוי מחומרים של חבר-כנסת.

ליבי-ליבי לחברי הכנסת שייאלצו לחטוף את הפטישון הזה על הראש.

שיישאר בכנסת לתמיד.

ואנחנו כבר נבין לבד, גם בלי אוחנה, מתי גול זה אופסייד ומתי פנדל זה דאבל פס.

כי כאלה אנחנו: אוהבים את רונאלדו נטו.