חלק ניכר משורש הניכור של הציבור כלפי התקשורת נובע מדפוס הפעולה השמאלי ארוך השנים, שלפיו המטרה מקדשת את האמצעים.
רביב דרוקר יכול לפרסם שטויות ישנות ולסמוך על זיכרונו הקצר של הציבור ועל עזרת עמיתיו שיפמפמו את סיפור הכלום, משל היה מעטפות טלנסקי. כמה היו רוצים בזה. דרוקר כמשל.
העיתונאי
יואב יצחק פירסם
כתב אשמה חריף נגד דרוקר בפרשת מה שכונה בטעות "טיוטת דוח
מבקר המדינה". בניגוד לתשפוכת המידע, המבקר אינו עומד לחקור את פרשת הנסיעות של ראש הממשלה ומשפחתו. החקירה הסתיימה מזמן בהודעה שגם אם היו ליקויים, אין חשד לעבירות פליליות. המסמך שדרוקר פירסם הוא אפילו לא טיוטה, אלא מסמך פנימי שליקט טענות שהועלו נגד נתניהו. את המסמך מגישים למבוקר שיסביר ויענה. בעקבות ההסברים נמחק חלק גדול מהדברים שהיו במסמך הראשוני. בסיום הפינג-פונג בין לשכת המבקר ללשכת ראש הממשלה גובשה טיוטה שהוגשה ליועמ"ש, שהעבירה לפרקליטות לבדיקה.
על הבדיקה הופקד עו"ד
אורי קורב, לאור ניסיונו כתובע בפרשת אולמרט וראשונטורס, מתוך הנחה שמדובר בטענות דומות. קורב ידוע כמי שאינו עושה חשבון לאנשי שררה, והנה בסופה של בדיקה קבע, שבניגוד לנטען, לא היה מימון כפול במקרה של נתניהו. על-פי המלצת הפרקליטות, קבע היועמ"ש שאין חשד לפלילים. הוא לא "סגר את התיק" סתם כך, אלא אחרי בדיקה מקיפה של הפרקליטות. ההודעה הרשמית פורסמה מזמן.
בחוגים מסוימים וצפויים הוצג דרוקר כגיבור. החוק אוסר במפורש לפרסם טיוטה מטעמים מובנים. אומנם עיתונאים משתמשים במידע שהם דולים מטיוטות, אך אינם מפרסמים אותן ככתבן וכלשונן. דרוקר לא רק עשה זאת בריש גלי, אלא פירסם את המסמך בבחינת "כזה ראה וקדש", שעה שהוא כולל כזבים ומידע לא נכון בעליל. לא במפתיע, "ידיעות" ו
הארץ ציטטו אותו. יש פה לא רק עבירה של פרסום מידע, אלא גם הטעיה של הציבור בכך שהדברים מוצגים כעמדתו של מבקר המדינה, ואפילו חשד לכאורה ללשון הרע. לטעמי, כדאי היה שראש הממשלה יגיש תלונה במשטרה.
המאמץ ארוך השנים להפללת נתניהו נועד בתקופות מסוימות לעזור לאולמרט להיחלץ מפרשיותיו הפליליות, ומצד שני - במקרה של דרוקר ואחרים - לסלק את נתניהו מראשות הממשלה שלא באמצעות פתק הבוחר. ביום ראשון שעבר פירסם דרוקר בהארץ מאמר שבו קרא להרצוג וללבני (וגם לעמיתיו) ללכת על הראש של
שרה נתניהו, אחרת יפסידו בבחירות: "הרצוג ולבני מכירים עשרות סיפורים... על המעורבות של שרה נתניהו. מה הסיכוי שיעזו להעלות אותם בבחירות?" התקשורת לא רעשה, ממש כשם שקשרה קשר שתיקה סביב מאמרו של יואב יצחק. גם דרוקר באתרוגים.
דרוקר עומד בראש עמותה שרוב חבריה נמנים עם השמאל הרדיקלי ומחוברים לעמותות נוספות, המקבלות תמיכה מהקרן לישראל חדשה ונקייה מזהות. בשנים האחרונות קיבלה העמותה של דרוקר מיליוני שקלים מהקרן ומ
האיחוד האירופי. התחקירן המהולל לא יחקור את מעורבות הקרן בפוליטיקה הישראלית ותמיכתה בארגונים דוגמת עדאלה, המבקשים לפרק את ישראל מזהותה היהודית ומוציאים דיבתה בעולם. אבל בברנז'ה העיתונאית דממה.
כך גם ביחס להזמנת נתניהו לקונגרס. הודעת האיחוד האירופי לימדה מה שהשמאל הישראלי לא מוכן להודות בו: אובמה מוכר את התגרענותה של אירן למען שקט זמני על חשבון עתיד ישראל וביטחונה. הדבר האחרון שהוא צריך זה נתניהו מציג במגרש הביתי שלו את אפסות ההישגים של ממשל אובמה בנושא ומקדם החרפת עיצומים נגד אירן. כדי למנוע זאת הופעלו כל התותחים בארה"ב ובישראל.
הציבור למד את השיטה. אחרי העליהום בנושא הקונגרס, בא תור הבקבוקים וטיוטת המבקר, בשבוע הבא יככב טמטום תורן במערכת ההשמצות, מתוך מחשבה שמשהו יפגע לבסוף. נראה. בינתיים, על כל אלף בקבוקים קיבל הליכוד מנדט נוסף.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
