הטור של פריצי

בוז'י דורש עימות פומבי עם ביבי, כאילו שזה מה שמשנה. זה אומנם נחמד לקיים קרבות גלדיאטורים בזירה, והקהל נהנה, אבל זה בדרך כלל שעשוע לאספסוף, והבחירות הן קצת יותר מאשר השאלה למי הייתה הופעה טובה יותר בתוכנית הבידור.

כי זה מה שיש לנו על סדר היום: הרב הראשי לשעבר של מדינת ישראל, הדיין שעמד בראש מערכת המשפט הישראלי הרשמית הקובעת בשאלות חיים ומוות של משפחות, גורל זוגות וחינוך ילדיהם, יועמד לדין בגין נטילת שוחד בתפקידו. הישג לא רע לשיפוט הדתי, אחרי שבשיפוט החילוני יש לנו כבר כמה שופטות שמזייפות פרוטוקולים, כשאחת מהן (הילה כהן) קיבלה כתוצאה מכך שנתפסה פרס בצורת פנסיה ממלכתית שמלכתחילה. אבל אלה הסטנדרטים של מערכת המשפט שלנו, שאת שאר עלילותיה ופרשיות בכיריה (הפיננסיות והמיניות) היא מסתירה בחכומתה בחדרי חדרים.

ויש לנו בינינו ראש ממשלה לשעבר שכבר הורשע, כשראש הממשלה שקדם לו ניצל ממשפט פלילי והרשעה רק בגלל שטף דם במוח, נשיא אחד בכלא באגף האנסים (ונשיא מקודמיו, שנתפס על שוחד קבוע, התפטר ולא הועמד לכן לדין) והרבה שרים לשעבר, משר השיכון הוותיק פואד ועד שרי ישראל ביתנו ואחרים, כבר בדרכם לאולם המשפט, עם עוד כמה דמויות בכירות.

אז על זה צריכות להיות הבחירות. על תיקון מדינה בראשה יש בעיקר אווירת גניבה, שוחד, שקר ומירמה גלויים ובראש חוצות. מינוי מקורבים, מכרזים תפורים, פרויקטים מיותרים. הצחנה באוויר ואתם תתרנים? כי מדינה שראשי המערכת שלה עסוקים בגריפת כספים לכיסם תאכל בקרוב את עצמה לדעת. זה כבר קורה. תראו את הווילות, הבתים והדירות היוקרתיים של ראשי הממשלה, ראשי הצבא, השרים והפקידים הבכירים, ותראו את הצעירים שרק מתרחקים כל יום מהסיכוי לקורת גג פרטית משלהם ותבינו להיכן זה הולך. ואל תספרו לעצמכם את האגדה שהם עשו את כספם בעסקים פרטיים. במדינה בה הממשלה שולטת על רוב הפעילות הכלכלית במשק, אין לבכירים עסקים פרטיים שלא מהכסף הציבורי. צאו מהאגדות ותביטו במציאות. פקידי הממשלה המפקחים עוברים לראשות הבנקים, קציני צה"ל מוקפצים לראש החברות הממשלתיות, וחברות של מקורבים זוכות תמיד באותם המכרזים. אתם בדרך לאיכות שלטון ברמה של בולגריה והקרמלין. וכל השאר, עד ליום שזה יתמוטט לכם על ראשכם, הוא רק פרטים טכניים.

ועל זה אמורות להתקיים הבחירות, אם לא שמתם לב.

עשרת המנהלים הבכירים בעיריית ירושלים אינם תושבי העיר ואינם גרים בה. זה כולל גם את המנכ"ל, את ראש מינהל הפיתוח, את מנהלת האגף לפיתוח עסקים ושאר הבכירים, שרובם מונו לתפקידם ע"י ראש העיר הנוכחי, ניר ברקת, זה שמשחק עם מכוניות מרוץ ואופנועים. עכשיו אתם מבינים בעצמכם למה ירושלים מתאפיינת בפיתוח ובעסקים, ולמה לפרויקט האחרון שבאמת הוקם בירושלים קוראים הולילנד.

3 מיליארד שקל ויותר הוצאו עד כה עבור רכבת קלה בתל אביב, ועדיין אין כזו, וגם אין לה סימנים, חוץ מבחשבונות הבנק של מתכנניה. מאז ימי רוני מילוא כראש העיר, שערב הבחירות שלו חפר כבר בור ראשון לרכבת תחתית, מתפרנסים דורות רבים של מקורבים וחברים מהקמת רכבת קלה, שאיש לא יודע את מחירה ולא בדק את נזקיה. בעיקר כי ציר התנועה שהיא תקבל לצרכיה יילקח מכל הרכבים הנוכחיים הנוסעים כיום בציר הזה, ואז הם יעברו לצירים מקבילים ויחסמו גם אותם. קו רכבת אחד הוא לא פתרון. בדרך כלל הוא סתם עז שמכניסים לעיר ואח"כ היא לא יוצאת.

מאחר ש-3 מיליארד שקלים (מהכסף שלכם) חולקו כבר עבור "תכנון" רכבת, מישהו מכם מנחש כמה יעלה לכם הביצוע?

כי זה מה שאפשר היה לעשות עד כה עם 3 מיליארד השקל הראשונים שכבר נשרפו:
לרכוש 1,500 אוטובוסים חשמליים (שקטים ולא מזהמים), לבחור 3 מסלולים מרכזיים בגוש-דן, ולהעמיד בכל ציר כזה 500 אוטובוסים שייצאו כל 5 דקות בזה אחר זה ויסעו כל היום. וכשזה יעבוד ויפעל בקצב, והתושבים יעמידו רכבם ויסעו באוטובוס הזה בגלל שהוא יהיה יעיל, זמין ומהיר, אפשר יהיה להתחיל לארגן צירים נוספים. אנשים מוכנים לא לנסוע ברכבם ולחפש חניות אם יש להם אלטרנטיבה נוחה יותר. ולאוטובוס, בניגוד לרכבת, יש גמישות ויעילות. אפשר לקבוע מחר בבוקר שהוא נכנס לעוד שכונה, או מדלג ונוסע ישר, או עושה סיבוב. הכל בהתאם לצורכי העיר ותושביה. לרכבת אין גמישות, אי-אפשר להתאימה לצרכים משתנים, והיא משנה ותוקעת את כל הסביבה לדורות. היתרון היחיד שיש לרכבת הוא היכולת להקים סביבה עדר של מקורבים וחברים נהנים, אלה שמתפטמים מהקמתה ואח"כ הורסים לתושבי העיר את החיים לדורות רבים עם קו טיפש ולא יעיל. זה מה שקרה. זה מה שקורה וזה בדיוק איך שזה יראה אם יקימו אותה. עיצרו את הרכבת. אתם רוצים לרדת ממנה לפני שהיא תעלה עליכם.

יש בזה משהו מצחיק, כשביבי מסתבך בפרשה ספרותית מסוג המזימה מי יהיו השופטים לפרס ישראל לספרות, פרס שהמקבילה האיכותית שלו היא פרס אלבניה לסריגה ולתפירה, אבל בכך מושתקת פרשת הבקבוקים. מישהו מכם מדמיין בכלל את ביבי קורא ספר עברי? מצד שני גם לדמיין אותו מחזיר בקבוקים לא נשמע סביר. שוב שרה?

הסגל האקדמי הצעיר של אוניברסיטת ברקלי החליט להחרים את מדינת ישראל. ארגונים באנגליה עשו זאת כבר מזמן. קרנות פנסיה אירופיות ואמריקניות נפטרות בשקט ממניות של חברות ישראליות ומסתלקות מהשקעות בישראל, רשתות שיווק מזון מסרבות להציג סחורה ישראלית ופרלמנטים אירופיים מצביעים בזה אחר זה בעד הכרה במדינה פלשתינית. התיירות לישראל נעצרת. אט-אט זה אכן קורה.

זו לא אנטישמיות. שבדיה, נורבגיה, הולנד ודנמרק היו בעבר מקור תוסס של עשרות אלפי מתנדבים צעירים שבאו לעזור לישראל וקיבוציה, כולל אלה שעל קו הגבול, והיום תושביהן הם מוקד ההתנגדות לישראל. האקדמיה האמריקנית היוותה תמיד מרכז תמיכה אמיתי בישראל, גם כאשר ממשלי הבית הלבן לא היו תמיד פרו-ישראלים, וקרנות פנסיה של ארגונים ציבורים קנו מניות ישראליות רק כדי לעזור לישראל, עוד בטרם הן נחשבו להשקעה טובה. זה הפסיק ומתחיל חרם. וזה מסוכן. משהו בסיסי התהפך, כי הם זיהו משהו שכולנו כאן יודעים - שממשלת ישראל לא תכננה ואינה מתכוונת להגיע כאן לפתרון שתי מדינות ולהפרדה.

אז אפשר להמשיך לכרות עצי זית של ערבים, אפשר אולי לסלול כבישים על שדותיהם, ואפשר להמשיך ולהקים התנחלויות בכל גבעה והר, אבל נראה שאי-אפשר להסתיר יותר את העובדה שמדינת ישראל לא מתכוונת להיפרדות ולהקמת מדינה פלשתינית.

ומרגע שהעולם מבין את זה, המסלול נהיה ברור. זה מתחיל שם לאט אבל זה יתגבר, מסילוק מוצרים ישראלים מהמדפים ועד החרמת מרצים וסטודנטים ישראלים. בשלב מסוים זה יגיע גם לביטול הסכמי מכס, ניתוק מהמערכות הפיננסיות הבינלאומיות, והגדרת ישראל כמדינה מצורעת שראוי לסלקה ממשפחת עמי התרבות.

זלזלו בזה, אם אתם מוכנים לשלם את המחיר. נכון שיש בינינו מי שמוכנים לוותר על הרבה הנאות תמורת עוד התישבות יהודית בשומרון. השאלה היא האם יש בישראל רוב שמוכן יהיה לוותר על שירותי בריאות להוריו, שירותי חינוך לילדיו, או על האפשרות לטייל חופשי בעולם, בלי שכולם יירקו לידך.

בואו נכיר בכך: אין בישראל רוב שמוכן להכנס למאבק מדיני, מסחרי, כלכלי ולבידוד חברתי מול כל העולם, כמו שמוכנה לעשות קוריאה הצפונית, ועוד רק בשביל להמשיך ולשבת בשטחים. לכן הקרב הזה כבר הוכרע, וכל השאר זה רק שאלה של זמן.