ראשונטורס: הרשעה בשלוש עבירות

אהוד אולמרט זוכה מאשמה בנוגע לשני דיווחים שמסר למבקר המדינה ואשר לטענת המדינה היו כוזבים. האחד נגע ל-100,000 דולר שקיבל מאיל הנפט ג'ו אלמליח, והשני נגע לשוויו של אוסף העטים שבבעלות אולמרט. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע, כי אולמרט לא היה חייב לדווח על התשלום מאלמליח, וכי בכל מקרה - לא היה בדיווחו כדי לשנות את חוות דעתו של מבקר המדינה בנוגע לענייניו הכספיים. בעניין העטים נקבע, כי השווי שמסר אולמרט למבקר היה מדויק.

המדינה מאשימה את אהוד אולמרט בקבלת שוחד בסך 476,000 שקל, כאשר כיהן כשר התמ"ת וכממונה על מינהל מקרקעי ישראל. לטענת המדינה, השוחד ניתן בידי בעלת חברת הזרע - פולאר השקעות בראשות אביגדור קלנר ואמנון ספרן - בתמורה לסיועו של אולמרט בשינוי ייעוד קרקעות שונות שהיו בבעלות החברה ומתן היתרים לבנייה עליהן.

אהוד אולמרט הורשע שבהיותו שר התמ"ת ביצע מעשים של הפרת אמונים, כאשר דן בענייני לקוחותיו של ידידו, פרקליטו ושותפו הכלכלי, עו"ד אורי מסר. במיוחד בלט הדבר כאשר אולמרט קיבל את עמדת חברת שמן, שיוצגה בידי מסר, והעלה את ההיטל על שמן מיובא. ביהמ"ש המחוזי בירושלים קבע, כי מערכת היחסים בין אולמרט למסר - ובמיוחד הערבות עליה חתם מסר לטובת הקמפיין של אולמרט, והקופה הסודית בסך 350,000 דולר שהחזיק עבורו - יצרה מצב בו טיפולו של אולמרט בלקוחות מסר היווה עבירה פלילית.

אהוד אולמרט מואשם בקבלת שוחד בהיקף של 1.8 מיליון מיזמי פרויקט הולילנד, כאשר כיהן כראש עיריית ירושלים. לטענת המדינה בכתב האישום בפרשת הולילנד, השוחד הועבר בצורה של סיוע בסך 500,000 שקל לאחיו יוסי שנקלע לקשיים כספים, וכן בתרומות לצרכיו הפוליטיים של אולמרט. בתמורה, נטען בכתב האישום, העניק אולמרט ליזמים הטבות ובראשן הנחה של 50% בהיטל ההשבחה שהיה עליהם לשלם וכן הקלות תכנוניות שונות. עוד נטען, כי אולמרט היה מעורב בתשלום השוחד של היזמים למי שהיה מהנדס העיר, אורי שטרית. אולמרט מכחיש את ההאשמות.

אהוד אולמרט הואשם בכך שקיבל ממשה טלנסקי מאות אלפי דולרים, רובם במזומן בתוך מעטפות, לא דיווח עליהם כחוק והעניק לטלנסקי המלצות בכתב ובעל-פה שסייעו לעסקיו. בית המשפט המחוזי בירושלים מצא, כי רוב הכספים אכן הוענקו (כולל במזומן במעטפות) וההמלצות אכן ניתנו, אך קבע שאולמרט לא חצה את הקו שבין העבירה האתית והמשמעתית לבין העבירה הפלילית של מירמה והפרת אמונים. בית המשפט ציין את הבעייתיות בעדותו של טלנסקי וקבע, כי ניתן להסתמך עליה רק כאשר יש ראיות התומכות בה.