כמו האמיתי

זמנים טובים לעם ישראל. הנשיא האמריקני העוין ביותר ברק חוסיין אובמה, עם קואליציית הטיימס (TIMES) שלו מסתלק לו בבושת פנים, לאחר שלא הצליח להביא את האישה המושחתת ביותר בתולדות ארצות הברית, הקלינטונ'ס, אל הבית שממנו הוא ייצא סוף-סוף בעוד 60 יום, ומושפל לאחר ש'זכה' בהבעת אי-אמון רטרואקטיבית מהעם האמריקני, ועל כך אפשר כבר לומר - ברוך שפטרנו מעונשו של זה.

את השמאל והימין כאחד היכה נצחונו של טראמפ בהלם והתגובות כמצופה: השמאל עושה את מה שהוא יודע לעשות: אומר לטראמפ את מה שהוא אומר כאן: עכשיו שניצחת - עבור מיד להגשים

מוקדם עוד להסיק מסקנות, אולם על פניו נראה שאנו עומדים לקראת שינוי מגמה ביחסי ישראל ארה"ב.לאחר 8 שנים תחת אובמה - ממשל שהתאפיין באיבה גלויה לישראל, נראה שבקרוב רוחות חדשות יחלו לנשב מהבית הלבן. והדבר מצריך היערכות מצידנו. היערכות שהיא לא רק בגדר הזדמנות לשיפור המצב, אלא גם חובה. אם לא נדע לנצל את ההזדמנות, אנו עלולים להיות תחת איום, אשר יגרום לנו עוד להתגעגע לשלטון אובמה.

למרות שנושאי מדיניות חוץ בכלל והיחסים עם ישראל בפרט לא היו גורם משמעותי שהיטה את הכף במערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית, אך טבעי הוא שבישראל ניכר עניין רב בסוגיית השפעתה של כניסת הנשיא הנבחר דונלד ג' טראמפ לבית הלבן על הביטחון הלאומי הישראלי.

בחמשת הימים האחרונים נשמע דונלד טראמפ נשיאותי, מתון ושקול כפי שלא נשמע מעולם. הוא מחלק מחמאות לברק אובמה והילרי קלינטון, מתחיל לסגת מכמה מהבטחות הבחירות שלו ומשדר מסרים של אחדות ופייסנות. לצד זאת אומרים במפורש כמה מבכירי מקורביו, כי חלק מאותן הבטחות היו לצורכי בחירות בלבד.