"התרכזו בעובדות המקרה, ולא באופי העדים"

כבוד נשיא המדינה, כבוד שרת המשפטים, מכובדי כולם.

טקס ההשבעה היום הוא יום חג לכולנו - לכם, למשפחותיכם, למערכת המשפט. בהצהרה שהצהרתם היום, אתם מצטרפים למשפחת שופטי ישראל: "לשמור אמונים למדינת ישראל וחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים".

אמון הציבור במערכת המשפט - שהוא היקר בנכסיה - מותנה בהכרה של כל אזרח ואזרח כי ההכרעה השיפוטית נעשית באופן הוגן, אוביקטיבי, תוך מתן יחס שווה לצדדים המתדיינים. בהכרה כי השופט עושה צדק, על-פי הדין. כפי שהצהרתם - "לשפוט משפט צדק". אכן, הצדק הוא מטרת המשפט. כשופטים אנו שואפים שההכרעה שלנו בסכסוך, על-פי הדין, תעשה צדק בין הצדדים.

אמצעי להשגת הצדק הוא החיפוש אחר האמת. משפט צדק עומד על האמת. ההליך המשפטי שואף לחשוף את האמת, את המציאות כהווייתה. מלאכת השיפוט מבוססת על ההנחה כי בגדרי ההליך המשפטי ניתן לקבוע מהי המציאות העובדתית.

מי שמתמנה לשיפוט מגלה שמוטל עליו נטל כבד: הנטל לקבוע מי העיד אמת ומי שיקר בעדותו. מטרתנו היא ש"האמת המשפטית" - זו שאותה קבע בית המשפט - תהיה קרובה ככל הניתן ל"אמת העובדתית", למציאות. זהו מבחנו של השופט בערכאות הדיוניות. זהות מלאה לחלוטין בין האמת המשפטית והאמת העובדתית היא נדירה, אך עלינו לשאוף לקרוב ככל האפשר.

ידועה אמרתו של עורך הדין האמריקני, קלרנס דרו, לפיה עלינו לרדוף אחר האמת ככל יכולתנו אף שמעולם לא נצליח אפילו לאחוז בכנפי מעילהּ [Chase after the truth like all hell and you'll free yourself, even though you never touch its coat tails].

הקשיים הם מובנים. השופט עצמו לא חווה את האירועים שבעניינם הוא מכריע. העדים לוקים בפגמים בזיכרון, בהטיות ובמניעים זרים בגינם אין הם מספרים דברים כהוויתם. אין לו, לשופט, אלא מה שרואות עיניו - הראיות והעדויות שהביאו בפניו הצדדים להליך, כנהוג בשיטתנו האדברסרית. שלא כמו בשיטה האינקויזטורית, המקובלת בשיטות משפט אחרות, אין השופט לוקח חלק פעיל באיסוף הנתונים ובהצגתם. לא הוא בוחר את העדים שיעידו. אולם אין משמעות הדברים כי תפקידו של השופט מתמצה בצפיה פאסיבית מן הצד - על השופט להיות אקטיבי, לשאול שאלות, לפקפק, ולוודא שהבין את הדברים לאשורם. עליו להקפיד שתשובה עמומה של עד לא תישאר כזו, שאם לא כן לא יידע מה לעשות עמה בבואו לכתוב פסק דין. אם נראה שעד חשוב לא הובא, עליו לברר למה - אולי העד נפטר וכולם יודעים זאת חוץ מהשופט, שעלול להסיק מסקנות לחובת צד זה או אחר מכך שהעד לא הובא לעדות. סדרי הדין ודיני הראיות נועדו למטרה של חשיפת האמת.

כך, למשל, ישנם כללים לגבי קבילותה או משקלה של ראיה, שאנו "חושדים" באופן יסודי ביכולתה לשקף את האמת - כגון עדות מפי השמועה, או סתירת ראיה בכתב באמצעות ראיה בעל-פה.

זכות הערעור, מאפשרת לעתים את חשיפתן של טעויות, ולפיכך את חשיפת האמת. במקרים חריגים מכירה שיטתנו גם באפשרות לנהל משפט חוזר. אנו מכירים בכך שהשופט הוא אדם, אשר ככל אדם עלול לטעות, והכרתנו בכך מקרבת אותנו אל האמת. על השופט להיות מודע לכך שהוא עשוי לטעות. על כן, בקביעת העובדות ינהג בענווה. אל תשתמשו בביטויים כמו "שקרן". התרכזו בעובדות המקרה, ולא באופיים של העדים או בעלי הדין. עדיף לכתוב כי העד לא אמר את האמת בעניין זה או אחר.

לרשות השופט עומדים בחקר האמת הבנתו את העובדות, הבנתו את האדם וניסיונו הטוב. כאמור: "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך" (מלכים א ג, ט). על השופט להיות בקיא בשלל הראיות שהונחו לפניו, ועל בסיסן לקבוע את ממצאיו, לנמקם ולהסבירם. עליו להתרחק מכל דעה קדומה, הפוגעת באמת לא פחות מהשקר. כדאי ללמוד מספרי הפסיכולוגיה על הטיות - כדי לדעת להישמר מפניהן.

עם זאת, האמת אינה הערך היחיד העומד בבסיס ההליך השיפוטי, ואינה הבסיס היחיד שעליו עומד הצדק. הצגה חד-גונית כזו של ההליך תחטא לאמת. ביסוד המשפט והצדק עומדים ערכים נוספים, שלעתים יש בהם כדי להצדיק את אי-חשיפת האמת. כך, לדוגמה, הודיית חשוד שהוצאה תוך שימוש בכוח אינה קבילה בבית המשפט, אף שהיא עשויה להיות הודאת אמת. במקרה זה, אנו, כשיטת משפט, מעדיפים את הערך של כבוד האדם ואת זכויות הפרט על פני חשיפת האמת.

בכך אין כדי לגרוע, ולא כמלוא הנימה, ממעמדה של האמת כערך יסודי בשיטת משפטנו. סוגית חשיפת האמת ימיה כימי ההיסטוריה האנושית. זוהי סוגיה מרכזית מבין הסוגיות שאתם עתידים להתחבט בהן עם מינוייכם. קחו אותה ברצינות לא פחות מסוגיות משפטיות; אם טעיתם בקביעת העובדות ייתכן שלא ניתן יהיה לתקן זאת. זוהי אחריות כבדה המוטלת על כתפיכם.

"משפט אמת שִפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו" [זכריה ז, ט].

בהצלחה וחג שמח.