השלום בין שתי מדינותינו יציב

בשם אללה הרחמן והרחום,
מר יולי יואל אדלשטיין – יושב-ראש הכנסת,
גברת ציפי חוטובלי – סגנית שר החוץ,
מר יובל רותם – מנכ"ל משרד החוץ
גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת,
גבירותיי ורבותיי,

בראשית דבריי אביע את הערכתי העמוקה לכנסת על ששיתפה פעולה עם משרד החוץ בארגון הפעילות הזו במלאת ארבעים שנה לביקורו ההיסטורי של הנשיא המנוח אנואר סאדאת בישראל.

לולא הביקור הזה לא הייתה נופלת בחלקי ההזדמנות לעמוד מולכם כנציג ארצי, רפובליקת מצרים הערבית.

במשך 40 שנה, ובדיוק ביום 20 בנובמבר 1977, נשא הנשיא סאדאת את נאומו לפני הכנסת. נאום היסטורי זה היה וימשיך לשמש מקור היסטורי, ראיה, כוונה והסכם לשוחרי השלום.

לאחר 40 שנה עלינו לקרוא נאום זה שוב כדי להסיק ממנו את מה שהשגנו ומה שלא השגנו, ואם לא – אללה יבוא עמנו חשבון, והדורות הבאים יבואו עמנו חשבון על כך שהחמצנו את ההזדמנות שנקרתה לנו למנוע את שפיכות דם בנינו ולהשקיע את אוצרותינו במקום להקיזם עד תום ולשלול מעמנו את האפשרות לדו-הקיום בביטחון ושלום.

גבירותיי ורבותיי,

הפעילות היום בכנסת באה בעיתוי מדויק ורגיש מאוד במישור האזורי, ובפרט לאור הסכנות והאתגרים שאנו מתמודדים עמם. סכנות ואתגרים אלה מצריכים מאמץ משותף של הכוחות המתונים, שוחרי השלום, לא רק כדי להתמודד מול האתגרים והסכנות האלה, אלא גם כדי להפיץ אנרגיה של תקווה, לפתוח אופקים חדשים לביטחון, לשגשוג ולדו-קיום בין עמינו.

הפעילות היום לא צריכה להיות אירוע טקסי לאזכור מאורע היסטורי ותו לא, אלא על כולם לנצל אותה לקריאה חוזרת, לניתוח ולהערכה של המסר של הנשיא סאדאת, שהיה מנהיג במלוא מובן המילה.

איש זה נשא על שכמו את המשימה להכריז על שלום בזמן שכולם היו טרודים בשאון תופי המלחמה. איש זה ראוי לתיאור "איש המדינה", על הצלחתו, יחד עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, להניח את הלְבֵנִים הראשונות של השלום באזור.

גבירותיי ורבותיי,
תנו לי לשתף אתכם בחלק מהמסקנות העולות בקריאה חוזרת של נאום הנשיא סאדאת מתוך ראיית ההווה והעתיד.

ראשית, התעקשותו של הנשיא סאדאת לשאת את מסר השלום בעצמו על בימת הכנסת, בהחשיבו את עצמו לנציג של העם הישראלי, היא דבר ללא תקדים במערכת היחסים הבינלאומיים. התעקשות זו משקפת ראייה מצרית חודרת של ערכי האנושיות, החיים והדו-קיום.

שנית, נאום סאדאת היה ביטוי מוחשי של הערכים והמנהיגות המייצגים את מצרים לא רק במישור המדיני ובמישור האסטרטגי כי אם במישור האנושי. במשך אלפי שנים התוותה הציוויליזציה של מצרים את הדרך לבניית אומות ותרבויות של ציוויליזציות רבות אחרות.

שלישית, גורלה של מצרים כערש הציוויליזציות הוא להישאר, לאורך ההיסטוריה האנושית, זו הנושאת באחריות למימוש השלום הכולל והצודק באזור.

לפני 40 שנה עמד פה הנשיא סאדאת כשהוא נושא מסר של שלום לערבים ולישראלים והפציר ודרבן את הנהגותיהם להיאבק למען השלום.

לאחר 40 שנה עמד מנהיג אחר והוא הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי כשהוא נושא מסר של שלום לשני העמים, הישראלי והפלשתיני, מעל במת העצרת הכללית של האומות המאוחדות המייצגת את קולו של העולם, וביקש להדגיש את החשיבות במציאת פתרון לנושא הזה.

הנשיא א-סיסי הדגיש עוד שיש לנו הזדמנות היסטורית לרשום דף מזהיר בהיסטוריה של האזור בכל הקשור להתקדמות בכיוון השלום, וכן הדגיש שלמצרים יש ניסיון מרשים שניתן לעשות בו שימוש פעם נוספת בכדי להגיע לפתרון הבעיה של העם הפלשתיני ולמצוא מדינה בעבורו שתתקיים לצד המדינה הישראלית, ואשר תיישם ביטחון, יציבות ושגשוג לפלשתינים ולישראלים כאחד.

בנוסף הוא הפציר בשני העמים, הישראלי והפלשתיני, לתמוך בהנהגות שלהם ולעודד אותן לעשות שלום.

גבירותיי ורבותיי,
בהתבסס על אמונתה המוצקה של מצרים בצורך להביט אל העתיד תוך הפקת מסקנות ולקחים מהעבר, ניתן לומר שההתמודדות עם האתגרים הנוכחיים מצריכה אומץ ותבונה. לפיכך, חובה עלינו להודות בכך שמסר השלום הנעלה, עִמו בא הנשיא המנוח אנואר סאדאת, עודנו מצריך הקרבה ומאמצים נוספים כדי שיגיע אל מחוז חפצו.

פה אחזור בפניכם על דברי הנשיא סאדאת: "הנני מברך על קולות ישראלים התובעים להכיר בזכויות העם הפלשתיני". זה בהחלט מה שאנו מצפים מכולכם.

לאחר 40 שנה של הדלקת ניצוץ השלום באזור, אנו סבורים שיד הערבים הושטה ועודנה מושטת לשלום באמצעות יוזמת השלום הערבית שהתקבלה בפסגת בירות ב-2002. יוזמה זו מגלמת את המטרה והציפיות של הנשיא סאדאת מביקורו בירושלים: קיום בצוותא של כל מדינות האזור זו לצד זו בביטחון ובשלום. נשקיע את אוצרותינו ויכולותינו הכלכליות והאנושיות ונגשים שלום צודק וכולל בהתאם לחוק הבינלאומי. חוק זה הניח את היסודות להסדר סופי באמצעות "פתרון שתי המדינות", בנסיגה לגבולות יוני 1967 ובהקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית, כפי שעולה מדבריו של המנוח אנואר סאדאת בנאומו בשנת 1977 שהניח את כל העובדות כפי שהן לפני הכנסת.

גבירותיי ורבותיי,
במלאת 40 שנה ליוזמה ההיסטורית של הנשיא סאדאת ולביקורו האמיץ בישראל, אני מבקש שנניח לפנינו היום שתי תהיות, שאולי המענה עליהן ינחה אותנו באשר לדרך הנכונה להשגת ביטחון ויציבות באזור. ראשית, האם הצלחנו לממש את המטרה האמתית של ביקור הנשיא המנוח סאדאת בירושלים לפני ארבעה עשורים באשר למימוש השלום הכולל והצודק באזור?

שנית, האם ההתנחלויות באדמות הכבושות עוזרות לבנות אווירה חיובית למען השלום, והאם הן מטעינות את העם הפלשתיני באנרגיה של תקווה?

פה אני מבקש לצטט את מילותיו של סאדאת בנאומו: "אין אושר לאף אחד על חשבון אומללות האחר, ולא ניתן לבקש דבר לעצמנו ולמנוע אותו מזולתנו".

גבירותיי ורבותיי,
החברה המודרנית סובלת מהתפשטות תופעת הטרור ומצמיחת תופעה נפשעת זו שהטילה לאחרונה צל אפל על המתרחש באזור המתעצם ומתבטא באיום על קיומן של מדינות. תופעה זו מייצגת סכנה ברורה המצריכה שיתוף פעולה אזורי ובינלאומי מאסיבי, ומכאן יש להדגיש שמימוש שלום צודק וכולל הוא צורך בוער מאי פעם.

מצרים הייתה המדינה הראשונה שהזהירה מפני הסכנה הנוראה הגלומה בטרור ותבעה, באמצע שנות ה-80, לקיים ועידה בינלאומית, כדי להילחם בטרור ולהדגיש שהיציאה נגדו לא תשיג את מטרתה אלא באמצעות התמודדות עם שורשיו ובעמידה תקיפה מול ארגוני הטרור, תוך הוקעת האידיאולוגיות הקיצוניות העומדות בבסיס הטרור ומפיצות אותו.

כמו-כן בחודש מאי אשתקד, במסגרת עמידתה בראש מועצת הביטחון, יזמה מצרים הקמת מנגנון בינלאומי שיעמוד כנגד האידאולוגיות המזינות את הטרור. תופעת הטרור מצריכה התקרבות מלאה ומאמץ משותף של מדינות האזור כדי לעקור אותה משורשיה.

בצל ההתרחשויות המורכבות באזור צצות הזדמנויות חשובות לכל מדינות האזור והעולם בכללו ליציאה לאופקים חדשים בעתיד המתבסס על שיתוף פעולה וביטחון. להערכתנו, דבר זה ייתן הזדמנות היסטורית למימוש השלום המיוחל באמצעות הסדר כולל וצודק של הסוגיה הפלשתינית, תוך ניצולה לאינטרס המשותף של עמינו.

בצל ההתרחשויות האלה, הכרוכות זו בזו, מצרים ממשיכה לשאת בדגל השלום באזור. לאחרונה נוכחתם בכך כאשר ראיתם את המאמצים להגיע לפיוס בין הפלגים הפלשתינים מתוך מטרה ללכד את השורות הפלשתיניות מאחורי ההנהגה הפלשתינית ולטפל בכל זרעי הפילוג בעם הפלשתיני, וזאת כדי להכין את הדרך להתנעת רכבת המשא-ומתן לשלום.

בהקשר זה אני רוצה להעלות על נס את מאמצי הממשל האמריקני וציפייתנו להצלחת המאמץ הזה להאיץ את תהליך השלום ולהתחיל את המשא-ומתן בין שני הצדדים, הישראלי והפלשתיני. מצרים תעשה ככל יכולתה לקדם את המאמצים האלה.

ברצוננו להדגיש לצד הישראלי שקיימת הזדמנות אמתית לסיים את הסכסוך הזה אחת ולתמיד ולפתוח דף חדש עם השכנים הערבים. דף זה יתבסס על דו-קיום והבנה הדדית שיש להקים עתיד טוב יותר כדי להגיע לשלום שכולנו מייחלים אליו, מבלי להשאיר ירושה כבדה של רגשות שנאה לדורות הבאים.

גבירותיי ורבותיי,
השלום בין שתי מדינותינו יציב ויישאר כך. במהלך 40 השנה החולפות הצלחנו להתגבר על בעיות ומכשולים רבים. ערוצי התקשורת והשיח פתוחים באופן רציף בין שתי המדינות במטרה להגשים יציבות ושגשוג באזור, תוך עבודה על מימוש השלום הכולל והצודק.

לבסוף אחתום את נאומי היום במסר החשוב ביותר שנזכר בנאום הנשיא סאדאת בכנסת והוא: "בחיי האומות והעמים יש רגעים שבהם חובה על אלה הניחנים בתבונה וראייה חודרת להביט אל מעבר לעָבַר, על כל סבכיו ומשקעיו, על-מנת להאיץ הקמת גשרים לעבר אופקים חדשים. אלו הנושאים כמונו באחריות זו הרובצת על שכמנו הם הראשונים שצריך להיות להם אומץ לקבל החלטות גורליות ומכריעות. על כולנו להתעלות מעבר לקנאות העיוורת ולהולכת השולל העצמית והתפיסות שאבד עליהן הקלח, ובל נשכח לעולם שהחסינות היא של אללה לבדו".

אני מודה לכם על ההקשבה הסבלנית. שלום עליכם.