מהיום יהודק הפיקוח הפרלמנטרי

חברי הכנסת,
אני שמח לפתוח את הישיבה המיוחדת שנועלת יום מיוחד שהתקיים היום בכנסת. הגיעו לכאן היום שרים ומנכ"לים של שנים-עשר ממשרדי הממשלה. לא בשביל להכריע הצבעה גורלית, גם לא כדי לשמוע נאום של מנהיג בינלאומי.

הם הגיעו לחגיגת הלידה של מסורת פרלמנטרית: הצגה מרוכזת של תוכניות העבודה הממשלתיות בוועדות הכנסת. מהיום יהודק הפיקוח הפרלמנטרי שכבר נוהג בכנסת, ובכל מושב יתקיים כאן אירוע מהסוג הזה. בחורף יוצגו המטרות והיעדים לשנה הקרובה, ובקיץ יינתן דין וחשבון על השגת התוצאות.

הכנסת תדאג שהימים האלו ייקבעו מספיק זמן מראש, כדי לאפשר לחברי הוועדות להתכונן כמו שצריך, ללמוד את החומר, לנסח את השאלות הרלוונטיות ולהביא לשיא את הפיקוח הפרלמנטרי על פעילות הממשלה: שיא של מקצועיות, שיא של יעילות, שיא של מימוש יעדים לטובת אזרחי ישראל.

אני רוצה להסביר בקצרה למה המהלך הזה כל כך חשוב. אף אחד כאן לא יפול מהכיסא אם אני אגיד שהפרדת הרשויות בישראל חורקת. כבר התרגלנו לשמוע את זה.

אני זוכר במיוחד איך בטקס המינוי של נשיאת בית המשפט העליון, עלו בזה אחר זה ראש הממשלה, נשיא המדינה, נשיאת בית המשפט הקודמת, שרת המשפטים ואני - ובלי לתאם מראש כולנו חזרנו על אותה מנטרה: הפרדת רשויות, הפרדת רשויות, הפרדת רשויות.

אבל האמת היא שבדרך כלל כשאומרים "רשויות", לא מתכוונים לשלוש אלא לשתיים: הממשלה ובית המשפט. המתח ביניהן הוא זה שלוכד את תשומת הלב של המומחים והפרשנים; זה קרב מעניין באמת. הכל עסוקים בשאלה: "מי מכשכש בזנב של מי - הממשלה בבג"ץ או בג"ץ בממשלה?". אבל מה עם הכנסת? אתם יודעים, הרשות השלישית הזו, המחוקקת...

כבר תקופה ארוכה שהיא לא ממש חלק מהמשוואה. פה ושם שילמו לה מס שפתיים, אבל רק כדי שלא תפריע למופע המרכזי של הממשלה ובית המשפט.

במציאות הזו אפשר להבין בקלות למה לפעמים שרי הממשלה מגיעים לוועדות הכנסת רק כדי "להריץ" את הצעת החוק שלהם; כי אם הדיון בוועדה גם ככה מיותר, אז לפחות שיהיה מהיר...

במציאות הזו אפשר להבין בקלות איך יש נציגי ממשלה שמרשים לעצמם לא להגיע לדיונים בוועדות שהם זומנו אליהן. כי מה זה בכלל חשוב? שידונו ויעדכנו אותנו בדוא"ל...

במציאות הזו אפשר להבין בקלות למה הכנסת היא אלופת העולם בחקיקה פרטית. כי אם קשה לפקח כמו שצריך, אז חייבים לעשות משהו. כך נוצר מצב מעוות, בו רבים בטוחים שחקיקה היא התפקיד היחידי של חברי הכנסת.

המציאות הזו, חברים יקרים, לא טובה ולא דמוקרטית. את המציאות הזו אנחנו מתכוונים לשנות.

התחלנו את השינוי עם מיסוד "שעת השאלות לשרים", שהפכה לכלי פיקוח יעיל ומוצלח.

ימי הצגת תוכניות העבודה יעצימו עוד את יכולות הפיקוח האלו. ארגז כלי העבודה של הח"כים עבר היום שדרוג חשוב ומשמעותי; הוא הפך לגדול יותר ובעיקר - איכותי יותר.

אבל המהלך שחנכנו היום גדול מהוספת כלי זה או אחר. הוא מבצע מתיחת פנים דמוקרטית במערכות השלטון בישראל.

הפילוסוף הצרפתי מוֹנְטֵסְקְיֵה ידוע כאבי עקרון הפרדת הרשויות. אבל בתחילת הספר, שבו חידש את הרעיון הזה, הוא כתב עוד משהו. הוא הסביר את היסוד המכונן של הדמוקרטיה, שבה - ואני מצטט - "רצונו של הריבון הוא הריבון עצמו".

יש מקום אחד ויחיד במדינת ישראל שבו אפשר למצוא את "רצונו של הריבון" - אך ורק כאן, בכנסת.

הציבור הישראלי לא בוחר את חברי הממשלה ולא את שופטי בית המשפט. הוא מגיע לקלפיות ובוחר את חברי הכנסת כדי שייצגו אותו, כדי שישמיעו את קולו, כדי שיביאו את הערכים, השאיפות והחלומות שלו לידי ביטוי.

מדברים על דמוקרטיה? הדמוקרטיה מגולמת בכנסת.

מדברים על משילות? המשילות שורה על הכנסת.

מדברים על סמכות? הסמכות בישראל נובעת ממקום אחד - מהכנסת.

הפיקוח הפרלמנטרי דרך הצגת תוכניות עבודה מרוכזת בוועדות הכנסת לא מבקש לעודד יריבות בין הכנסת לממשלה.

השרים והמנכ"לים שבאו לכאן היום לא הוזמנו לדו-קרב ולא הועמדו בפני כיתת יורים. מדובר בהתנעה של שיתוף פעולה, אבל שיתוף פעולה מסוג חדש:
- כזה שמבוסס על "רצונו של הריבון";
- שמבין שפיקוח פרלמנטרי הוא נכס ולא נטל;
- שלוקח בחשבון שניתוק מגע מהכנסת הוא ניתוק מגע מאזרחי ישראל, ואת זה חובה עלינו למנוע.

חבֵרַי חבְרֵי הכנסת, שרי הממשלה. לסיום הדברים אני רוצה לומר מה בעיני התנאי הראשון להצלחת המסורת החדשה שהשקנו כאן היום.

לפני כמה מאות שנים שאלו את אחד מהרבנים במזרח-אירופה, מה לדעתו הפסוק הכי חשוב בתנ"ך. האם זה שפותח את הספר? שחותם אותו? אולי זה שמספר על יציאת מצרים?

הרב הפתיע את השואלים ואמר שהפסוק הכי חשוב עוסק בקרבן התמיד - זה שמגיע פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב כל יום בשנה, בכל מזג האוויר, בכל מצב ביטחוני או כלכלי. כי כדי שהבניין יעמוד, חייבים יסודות יציבים; חייבים להתמיד. גם היכולת לשמר את הפרדת הרשויות תלויה בראש ובראשונה בהתמדה.

אנחנו לא מבקשים שהממשלה תגיע לתת דין וחשבון על הפעולות שלה פעמיים ביום; רק פעמיים בשנה. אם נקפיד להתמיד על כך, מושב אחר מושב, בלי דחיות ובלי ביטולים, אני בטוח שלמסורת שחנכנו היום תהיה השפעה ממשית על מבנה השלטון שלנו.

תודה רבה לכל העוסקים במלאכה. בהצלחה לכולנו!