חבריי חברי ממשלת ישראל, ידידיי השרים, מזכירת הכנסת ירדנה מלר, חברי המשלחת הפראלימפית והמשלחת הכללית לטוקיו, אנחנו גאים בכם מאוד.
הממשלה הזו הושבעה לפני 113 ימים, ימים מלאי עבודה. רבים מתחומי הפעילות של המדינה היו מכוסים בשכבת אבק של הזנחה. שנתיים של חוסר מעש, של דחיינות, ניוון, החל בגרעין האירני, דרך מחירי הדיור ועד הפקקים האין-סופיים שכל אזרח ישראל מרגיש.
במשך שנתיים הכל עמד מלכת, בזמן שאנחנו היינו עסוקים בארבע מערכות בחירות ובמגפה אחת. שלושה חודשים וחצי עברו בסך-הכל מאז התחלנו, וכבר אפשר לראות, מעבר לאווירה העניינית ולשיתוף הפעולה - שגם זה חידוש. אנחנו רואים תוצאות. תוצאות. אנחנו בולמים את הדלתא בלי יום אחד של סגר.
מדינת ישראל פתוחה. דבר שפעם היה מובן מאליו כבר לא מובן מאליו. את החגים חגגנו פתוחים על-אף נבואות הזעם שיהיה סגר. חגגנו, ופתחנו שנת לימודים.
התקציב עבר בממשלה ובקריאה ראשונה בכנסת, ויעבור בעזרת השם גם בקריאה שנייה ושלישית בקרוב. תקציב משמעותו בראש ובראשונה תפקוד. המדינה חזרה לתפקד. אבל גם בתקציב עצמו יש בשורות חשובות. פחות רגולציה, פחות הגבלות על יבוא, יותר תחרות.
מה שיוריד את המחירים ואת סעיף ההוצאות של כל משפחה. אני רוצה לברך את ידידי שר האוצר ליברמן על ההישג הזה ואת כל חברי הממשלה. אני כל כך גאה שכל אחד משרי הממשלה וחברי הקואליציה. נלחמנו בשיניים על פרנסת אזרחי ישראל. פרנסה זה קודש. נלחמנו - הצלחנו.
התחלנו לטפל בצורה מערכתית סוף-סוף באלימות במגזר הערבי שהתפרץ. השנים האחרונות, כולנו מכירים, התאפיינו באובדן משילות בנגב; ראינו התפרצות קשה מאוד של אלימות במהלך מבצע שומר החומות, מה שהיווה.
ולכן אנחנו נחזיר גם את המשילות לנגב. במה שהוזנח במשך שנים - כולנו יודעים את זה - שהפך לאקס-טריטוריה של מדינת ישראל, בלי חוק, אנחנו מתחילים לטפל עכשיו, לטפל בנחישות. אנחנו מטפלים גם באתגר מחירי הדיור שהאמירו בעשור האחרון למצב שישראלים צעירים פשוט לא יכולים אפילו לחלום על רכישת דירה. השנה יישבר שיא בשיווקי קרקעות לבניית יחידות דיור, ואנחנו נבנה עוד יותר בשנים הבאות.
אנחנו נקדיש תשומת לב מיוחדת לרמת הגולן, עם יעד של הגדלה משמעותית של ההתיישבות ברמה.
אנחנו מסירים רגולציה, סוללים את הדרך עבור בעלי עסקים קטנים שהוזנחו. במשמרת שלנו, חבריי העצמאיים, אתם כבר לא אזרחים סוג ב'. חברים, אי-אפשר להתווכח עם העובדות: הצמיחה בעלייה, הגירעון מצטמצם יותר מהר מהצפוי, האבטלה יורדת. אלה הנתונים, אלה העובדות.
אתם יודעים, הנאום הפחות או יותר מקביל בארצות הברית נקרא State of the Union, מצב האומה, והנוהג הוא שנשיא ארצות הברית מתאר את מצב האומה. בדרך כלל הוא משתמש במשפט: The state of the union is strong. גם אני יכול לומר פה: מדינת ישראל חזקה, והכיוון הוא טוב.
אנחנו מחזקים בימים אלה את מעמדה של ישראל בעולם, מוושינגטון דרך ברלין ועד קהיר ומרוקו. היחסים עם ארצות הברית, עם הבית הלבן ועם הקונגרס טובים וחמים, למרות אלה שמנסים לאתגר אותם.
היחסים עם אחינו בתפוצות, ובמיוחד עם יהדות ארצות הברית על כל גווניה, מתהדקים; היחסים עם מצרים וירדן שכנותינו מתחממים אחרי תקופה של קלקול מיותר שעלה באובדן חלקי ארץ ישראל. אנחנו מתקנים את מה שצריך, אבל במקביל אנחנו שומרים על מה שטוב, כמו הסכמי אברהם, שאנחנו מעמיקים ומרחיבים. שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד חזר עכשיו מבחריין אחרי שהתקבל בחום גם באמירויות ובמרוקו; קנצלר גרמניה אנגלה מרקל תגיע לכאן בתחילת השבוע הבא לביקור פרידה חשוב.
חבריי, למרבה הצער, העולם לא מורכב רק מידידים. יש לנו אויבים, והם לא נחים לרגע. אירן ממשיכה כל העת במאמציה לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה, גם בימים האחרונים, בפעולה שסוכלה בקפריסין. אנחנו פועלים בזירות רבות סביב השעון. במקביל אנחנו גם דואגים להבטחת עליונותו המוחלטת של צה"ל ומוכנותו לאתגרים הגדולים שניצבים בפניו, לא במילים, אלא בהשקעה אדירה של משאבים מתקציב המדינה. צה"ל מתעצם.
אדוני היושב-ראש, תקציבים ומשאבים הם דבר חשוב, אבל העליונות הצבאית שלנו והחוסן הלאומי תלויים בעוד משהו: בערבות ההדדית בינינו ובמחויבות המוחלטת שלנו לאלה שאנחנו שולחים אל הקרב. אנחנו לא שוכחים אותם אף פעם, לא משנה כמה שנים עברו. אני מבקש לעדכן אתכם עידכון ביטחוני חשוב: בחודש שעבר יצאו נשות ואנשי המוסד למבצע שתכליתו לאתר מידע חדש על גורלו ומקום הימצאו של רון ארד. זה היה מבצע מורכב, רחב ממדים ונועז. זה כל מה שאפשר לומר כרגע. עשינו עוד מאמץ בדרך להבנה מה עלה בגורלו של רון. אני רוצה להודות ללוחמי המוסד בשמי, וגם בשם תמי ויובל ארד - שעימן שוחחתי - על המסירות, על המחויבות, ועל אחוות הלוחמים גם אחרי כל כך הרבה שנים. אני מבקש מכאן להודות גם לצה"ל ולשירות הביטחון הכללי על שיתוף הפעולה היוצא מן הכלל במבצע הזה, ובכלל. אנחנו צריכים להתגאות ברצון הטוב ובשיתוף הפעולה.
פדיון שבויים הוא ערך יהודי שהפך לאחד מערכיה המקודשים ביותר של מדינת ישראל. עם אשר לא יחשה, שאת בניו לא יפקיר לזר. זה מסוג הדברים שנראים משונים, אפילו מוגזמים למי שמתבונן על מדינת ישראל מבחוץ, אבל זה מה שמגדיר ומייחד אותנו. אנחנו נמשיך לפעול להשבת כל בנינו הביתה מכל מקום שבו הם נמצאים.
חבריי חברי הכנסת, מה שמנחה אותנו כממשלה ואותי כראש הממשלה הוא שאזרחי ישראל, לא אנחנו, נמצאים במרכז. אנחנו פה כדי לשרת את מדינת ישראל, כל שר וכל חבר כנסת בתחומו. לא להפך. ומתוך התפיסה הזאת התמודדנו בחודשים האחרונים כל יום כל היום עם הקורונה. גם כשהלחץ היה עצום מכל עבר, כולל מהאנשים שיושבים פה, לא איבדנו את המצפן שאומר: מדינת ישראל נשארת פתוחה. אי-אפשר להמשיך לחיות 200 ימי סגר בשנה. אי-אפשר. זה מרסק מדינה, זה מרסק פרנסה, זה מרסק חיים. לחנוק את האזרחים ולכלוא אותם בבית זה צעד שאולי יוריד תחלואה - גם כבר לא בטוח - אבל זה צעד עצל, פסיבי, עם השלכות נוראיות. זה כמובן קל. אני יודע כמה זה קל ללחוץ על כפתור הסגר - מייד מיליארדים יוצאים במשאיות לחל"תים; להושיב אנשים בבית, להגיד להם: אל תצאו, אל תעשו כלום, תהיו פסיביים, תהיו מול הזומים. אבל זאת לא הדרך. זאת דרך קלה אבל לא ראויה.
אנחנו בחרנו בדרך הקשה, ואני רוצה להגיד לכם: זה לא היה קל. אני שמח שעכשיו, אחרי 3.5 מיליון מתחסנים בבוסטר וירידה משמעותית בחולים הקשים, כשמחלקות הקורונה בוולפסון ובאיכילוב נסגרות אחת אחר השנייה, כשמקומות העבודה פתוחים, בתי ספר מתנהלים, כשכולנו הולכים לקניון, למסעדה, להופעה - עכשיו מבינים, הציבור מתחיל להבין את ההיגיון שהנחה אותנו, את מאות הפעולות של חבריי בממשלה, הגדולות והקטנות, שנדרשות כדי לקיים חיים מלאים לצד מגפה.
את אומץ הלב הציבורי שנדרש לממשלה הזאת כדי לא ללכת אחרי אולפנים, לא ללכת אחרי צייצנים ופוליטיקאים, להילחם על מה שהאמנו בו, על ישראל פתוחה.
מאסה של בדיקות מהירות, שלא היו פה בכלל קודם; על הבוסטרים הראשונים בעולם, עוד לפני אישור FDA.
על פתיחת מערכת החינוך; על הימנעות מהגבלות חסרות הבחנה, גורפות - שזה קל לעשות, אבל המחיר, רבותיי, המחיר. וכמובן על זה שסגר הוא האופציה האחרונה - לא הראשונה, לא השנייה וגם לא השלישית. סגר זה האופציה האחרונה.
כל אדם שנפטר וגם כל מאושפז הוא עולם ומלואו. וזה כואב הרבה יותר, כי יש להם איך להתגונן. יש לכל אזרח ישראלי איך להתגונן.
אנחנו גם אישרנו וגם הבאנו מחו"ל את כל סוגי החיסונים הנדרשים מכל החברות עם שלייקסים, הנגשנו - ואני מפה קורא באמת מכל צידי הכנסת, כולם צריכים להירתם, לשכנע את כולם להתחסן. זה לא עניין של קואליציה או אופוזיציה. אני מצפה מכולם להירתם. המדינה מספקת לאזרחים את שכבת ההגנה בדמות חיסונים ובוסטרים. וכולם צריכים לגלות אחריות ולגשת להתחסן.
200 מיליארד השקלים שהוצאו זה בערך 100,000 שקלים למשפחה בישראל אוברדרפט, זה גם חיי אדם. וכשאנחנו מסתכלים על האיזונים, אנחנו לא רק מסתכלים על הקורונה, אנחנו מסתכלים על הכסף שחלילה - אם נוציא עוד 100 או 200 מיליארד שקלים, לא יהיה לנו כסף לשלוח חיילים עם נגמ"ש עם מיגון, זה חיי אדם. לא יהיה לנו כסף לסל תרופות. וזה הדבר - עשינו את הדבר הכי לא פופולרי, כי הכי פופולרי היה.
כששר האוצר באחת הפעולות הראשונות ביטל את החל"ת לבני 45 ומטה .. ולא בדרך הפופוליסטית. אפשר היה גם להושיב עוד שלוש שנים בפופוליזם.
ואני חושב שעל זה, דווקא על המעשה, כי כולם אוהבים - איש לא אוהב פוליטיקאי שמפסיק לשלוח מזומנים הביתה, אף אחד.
אבל תסתכלו, גם כשאנחנו מעלים את גיל הפרישה לנשים - שזה גם דבר לא פופולרי, אבל כולם יודעים, כולם יודעים שאנחנו בפשיטת רגל מבחינת הפנסיות - אז אנחנו בממשלה הזאת בוחרים להתעמת; לא דחיינות, לא לגלגל בעיות הלאה, לא להכניס את המדינה לאוברדרפט שמחק 15 שנות צמצום גירעון, ולכן בחרנו בדרך הקשה. אבל אני גם רוצה להדגיש - - -
חשוב להדגיש גם: אני לא מכריז על סוף האירוע. אנחנו לא עושים מסיבה, אין אווירת סוף קורס הפעם. הנגיף הזה הוא חמקמק, ואנחנו עוד לא יצאנו מהדלתא, ועוד יכולים להגיע אומגה ועוד.
כל המערכות שהקמנו תישארנה פתוחות. הפעם אנחנו לא סוגרים את כל המפקדות. אנחנו לא סוגרים הפעם את מגן אבות, כפי שנעשה. הייתי צריך לרדוף אחרי נמרוד מימון, לבקש ממנו שיסכים מחדש לעמוד בראש מגן אבות. הפעם אנחנו לא סוגרים את הדסק החרדי או את הדסק הערבי במגן ישראל. הפעם אנחנו לא עוזבים את נתב"ג, לא משאירים את נתב"ג פרוץ. 100% מהנכנסים לישראל נבדקים.
הכול נשאר פעיל, מוכן לפקודה. חברים, העובדה שהאבטלה סוף-סוף בירידה, הגירעון מתחיל להתכווץ, שזה החוב של כל אחד מאיתנו
- - היא תוצאה של מדיניות האין-סגר. כי אם היינו עכשיו עוד פעם עם סגרים בחגים ובשנת לימודים, ושומעים את השופר בבית, מכווצים בטריינינג, לא היינו יכולים לצאת מזה.
תראו, המשק פתוח, זו האמת. רוב האנשים עובדים, גלגלי הכלכלה נעים, הצבע חוזר ללחיים. אשתי הייתה בהופעה, היא אמרה: השחקנים כל כך שמחים, סוף-סוף הם עובדים. הם לא רוצים לקבל פיצויים, הם לא רוצים חל"ת, הם רוצים לעבוד. הדרגה הגבוהה ביותר של הצדקה שהרמב"ם מדבר עליה זה לתת פרנסה. איש לא רוצה לקבל כסף.
אני רוצה להודות באמת לכל אחד מחברי וחברות הממשלה על המאמץ האדיר ועל הגמישות של כל אחד מאיתנו. אבל אני גם רוצה לבקש מחברי הממשלה ומחברי הקואליציה: הממשלה הזאת יציבה, התקציב בעזרת השם יעבור, ואנחנו בני קיימא, מתכוונים להיות ארבע שנים. בשביל זה גם אנחנו צריכים להיאחז באחריות יתרה. אף אחד מאיתנו לא נדרש לאפסן את האידיאולוגיה, את העמדות, אבל מכולם כן נדרש לרסן את ההתנהלות.
כי הרי זו בדיוק החוכמה. כשאנחנו למדים כילדים על פשרה, על אחדות, בספרים זה נשמע נורא נחמד, בתיאוריה זה נורא נחמד; כשמביאים את זה לעולם המעשה של תקציב אמיתי, של בעיות אמיתיות, פה זה מתחיל להיות קשה. זו לא חוכמה לדבר גבוהה על אחדות, על כל המילים האלה. החוכמה היא להתעמת עם זה.
אמרתי באו"ם דבר שאני עומד מאחוריו. מבחינתי במקור - אני מודה, אתם יודעים את זה, הייתה תאונה פוליטית. אבל היום, בדיעבד, אני גאה ושמח על זה.
אני גאה ושמח שאנחנו נאלצים להתמודד - אנשים עם דעות שונות בתוך העם שלנו - ולהסתדר. זה לא בדיעבד היום מבחינתי, זה מלכתחילה, כי זו חוכמה קטנה להתחרות בקצות ולהוכיח שאתה עוד יותר רועש, אתה עוד יותר מצייץ.
עכשיו לחברי הכנסת מהאופוזיציה, שאמורים לייצג את העם. כולכם יכולים בכל רגע נתון לבחור את מי אתם מייצגים: את האנשים הנפלאים שבאמת אנחנו פוגשים בכל פינה בארץ, אנשים שדואגים למשפחות שלהם, תורמים לקהילה שלהם, שאכפת להם מהמדינה, שרואים מעבר להבדלים בינינו - אחים אנחנו; או להיות טוקבקיסטים בחליפה, לעודד מחלוקת ומדון, לשלוח גדודים גדודים של צייצנים, צייצני רעל, ולהתחבא בכל מיני מקומות ולהעדיף את האינטרס הפוליטי המיידי על עתיד המדינה.
הכדור אצלכם. זה גם לא יהיה אפקטיבי. הגישה הזאת, לאורך זמן היא תישחק. אנשים לא - אני יודע, בתוך הקבוצה נשמע מאוד טוב, בטווח הארוך זה לא עובד. לא בכדי אנשים שולחים אנשים אחרים להישחק בצווחות ובעצמם נשמרים מאחור.
אני מקווה - ושלא תהיה טעות: ויכוחים זה בנשמת אפנו. אנחנו מתווכחים כל יום, כל הזמן, וזה טוב, זה לא דבר רע, זה ביסוד המורשת שלנו, אבל לשם שמיים ולא לשם דברים אחרים. אני מאמין שעם החודשים והשנים, כשהתוצאות של הממשלה הזאת ידברו בעד עצמן, והן כבר מדברות בעד עצמן, גם הרעש פה יירגע.
חבריי, לסיכום, ישראל בדרך הנכונה, בשעה טובה. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. תודה רבה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
