מוכרי האשליות ייפגשו עם המציאות

בשנים האחרונות השכלנו להנהיג בישראל מדיניות כלכלית מאוזנת; מדיניות כלכלית שאיננה סוגדת לקפיטליזם הדורסני ומתעלמת מהשכבות החלשות בחברה, דוגמת המדיניות נטולת החמלה שהנהיג בנימין נתניהו – מדיניות שנצרבה על גבם, ואם תרצו גם במזווה ובמקרר של אזרחים רבים בישראל.

מצד שני לא הנהגנו כאן גישה סוציאליסטית טהורה, המתעלמת מהסקטור הפרטי ומכוחות המשק, מנועי הצמיחה הפנימיים שלו, ויכולותיו לתקן את עצמו –דוגמת המדיניות שמבקש אהוד ברק להנהיג. במסגרת המדיניות המאוזנת הובלנו מדיניות פיסקאלית אחראית ושקולה, שכללה מתווה ארוך טווח להורדת יחס חוב-תוצר, ובמקביל, הצלחנו לשמר מגבלת הוצאה אפקטיבית, למרות שפעלנו במציאות פוליטית בלתי אפשרית, ושותפות קואליציוניות, מול כנסת פופוליסטית הרואות בתקציב המדינה מכרה לכריית קולות באמצעות הטבות סקטוריאליות.

הצלחנו לשנות את המשוואה שאמרה – אחריות פיסקאלית פירושה גזירות חברתיות, וקבענו משוואה חדשה – אחריות פיסקאלית עם מודעות חברתית עמוקה, כזו הנשענת על אג'נדה חברתית כלכלית מדודה ובעיקר מדידה, אג'נדה שמטרתה צמצום הפערים החברתיים ומתן מענה אפקטיבי לצרכים החיוניים של השכבות החלשות בחברה. האידיאולוגיה ברורה – בצמיחה ניהלנו מדיניות של משמעת תקציבית עם רגישות חברתית, כך שבהינתן סימני המשבר הייתה לנו הגמישות הנדרשת.

פעלנו וגם נמשיך לפעול להרחבה ולהזרמת פעילות בהיקפים משמעותיים למשק. זה לא היה פשוט. הקפיטליזם נטול הרסן שהנהיג נתניהו הוביל את השכבות החלשות למצוקה קשה. בתקופת ממשלת קדימה הקצנו תקציבים תוספתיים חסרי תקדים לחינוך, לבריאות, לנוער בסיכון, לרווחה ולתעסוקה. בכלל זה הנהגנו מס הכנסה שלילי, העלנו את שכר המינימום, הוספנו מיליארדי שקלים לקצבאות הזקנה, פעלנו לתת מענה אפקטיבי לסוגיית ניצולי שואה, טיפלנו בילדים בסיכון; והנהגנו רפורמה בחינוך, רפורמה המגובה בשיפור מאסיבי של תשתיות.

החזון בעניין זה הוא ברור. השקענו ונמשיך להשקיע משאבים משמעותיים בהעלאת שיעור ההשתתפות בעבודה ובעידוד לעבודה, ובה בעת לספק מענה הולם ותנאי מחייה ראויים לאלה שאינם מסוגלים לצאת לעבוד.

במקביל, בשוק ההון לא התפתינו ללכת שבי אחר קריאותיהם של אלו שראו בתחרות, במינוף ובמימון את חזות הכל. אלה אשר דרשו והפצירו בנו להניח מתווה המשך ל"רפורמת בכר", מתווה פרוץ ומסוכן שיאמץ כלים מכשירים ואמצעים שהביאו בסופו של דבר לפגיעה קשה במערכת הפיננסית האמריקנית. נהגנו בזהירות שבמידה רבה הפחיתה את הפגיעה במערכת הפיננסית. אך עדיין בשוק ההון אנו נדרשים להמשיך ולצמצם פערי רגולציה; ברמת המהות - אנו בעיצומו של תהליך להנהגת חיסכון פנסיוני על-פי גיל, תהליך להעמקת והרחבת השקיפות וצמצום ניגוד העניינים בשוק האשראי החוץ בנקאי, ותהליכי עומק משמעותיים נוספים. ברמת המבנה – אמרתי בעבר ואני שב ואומר, המבנה הרגולטורי הקיים לוקה באנומליה והוא מחייב שינוי, גם אם מדובר בשינוי מבנה הכפיפות במשרד האוצר ובנק ישראל.

המדיניות הכלכלית שהנהגנו היא זאת שאיפשרה למשק הישראלי לפגוש במשבר הכלכלי העולמי, שעה שיש לו עדיין די גמישות להפעיל סל של כלי מדיניות אפקטיביים, בשונה מכלכלות אחרות במערב. התמודדות עם משבר כלכלי חסר-תקדים בחומרתו, מהסוג שפוקד כעת את השוק הגלובלי וגם את ישראל, היא מורכבת, מאתגרת ומחייבת אחריות, זהירות, איזון ואורך רוח. בישראל האתגר כפול: ההתמודדות עם המשבר הכלכלי במקביל למשבר פוליטי חריף, ובעיצומה של מערכת בחירות דרמטית, מוציאה ממאורתם "מוכרי אשליות" המפזרים הבטחות שווא, לצד סיסמאות כלליות חפות מכל תוכנית אופרטיבית. הבטחות שווא של ערב בחירות, המתעלמות מיכולות המשק, מבעיית הגירעון, מהיקף החוב הלאומי, ומיכולת גיוס הכספים של הממשלה. כולם גולשים בקלילות במדרון ההבטחות - ללא מעצורים. לחם ושעשועים להמונים - רק שימו אותנו בכסא המיוחל.

הציבור כבר טעם את נחת זרועם של ביבי וברק, והוא יודע שמָסָך ההבטחות, רהוט, מתוחכם, ומאופר ככל שיהא, אינו יכול להסתיר את המציאות. בסופו של יום כל מוכרי האשליות ייפגשו עם המציאות, מציאות שלא תוכל לעכל את הבטחות הבחירות, את גיבוב הסיסמאות.כנראה שהרבה יותר קל לקרוץ או להתחכם, או להסתכל לאמת בעיניים, אבל רק מעל גבי שלט החוצות, מאשר להתבונן באומץ במציאות.


לא נגררנו לפאניקה

בעת גיבוש התוכנית הכלכלית לשנת 2009 זיהינו את ההאטה בצמיחה שאיפיינה את ארה"ב ומדינות אחרות בעולם, והיה ברור כי המשק הישראלי מוטה הייצוא – ייפגע. לפיכך אישרנו בממשלה תוכנית כלכלית המשמרת ומחזקת את מנועי הצמיחה הפנימיים של המשק, הגדלנו משמעותית את היקף ההשקעות בכל מרכיבי פונקצית הייצור של המשק, תקצבנו השקעה חסרת תקדים בתשתיות, בהון האנושי במחקר ובפיתוח. לצד זאת, אישרנו בממשלה תוכנית פריפריה מקיפה, שבבסיסה שינוי תפיסתי מקיף, עם חזון ויעדים ארוכי טווח, שנוי אשר אני משוכנע כי לכשיתגשם הוא יצור קפיצת מדרגה לחברה, לכלכלה ולמשק בישראל.

תוכנית הפריפריה עונה באופן מובהק ליעד העל שקבענו לעצמנו, יעד של עידוד הצמיחה תוך צמצום פערים. שום ממשלה שתקום, יהא הרכבה אשר יהא, לא תוכל להתעלם מן התוכנית. מערכת הבחירות הפכה את התוכנית הכלכלית לכלי ניגוח פוליטי. הגשתי את הצעת תקציב 2009 לאישור הכנסת - בידיעה שיתכן ונידרש לעדכן את המסגרות והתחזיות שעמדו בבסיס התקציב. ביקשתי מראשי הסיעות – בואו נאשר את התקציב. נשנה, נתקן, נתאים - אבל נאשר. אמרתי, המשבר כבר כאן – ואסור למשק הישראלי לפגוש את המשבר ללא תקציב מאושר, תקציב אשר יהווה בסיס למדיניות כלכלית שתתמודד עם המשבר. דווקא אלה שמטיפים לאחריות, לממלכתיות, הם אלה שמנעו דיון ענייני בתקציב, וגררו את המשק הישראלי למצב בו הוא מצוי, במשבר כלכלי גלובלי ומקומי, ללא תקציב מאושר. וכך, בלא תקציב, נאלץ משרד האוצר להתמודד עם משבר כלכלי שעומקו, עוצמתו היקפו ובעיקר משכו אינם ברורים וידועים.

במצב דברים זה - מערכת הבחירות, העדר קואליציה ופיזור הכנסת מגבילים כמעט לאפס את היכולות להשתמש בכלים המצריכים תיקוני חקיקה לצורך תוכניות כלכליות. האתגרים היו מורכבים – ההאטה הריאלית, בעיית האשראי, שאלת היציבות של המערכות הפיננסיות, הירידה בביקושים בשווקים והירידה בצריכה בפרטית, וכמובן ההשפעה החריפה על שוק העבודה. חרף כך, מתוך ראיה מפוכחת ומבלי להיגרר לפאניקה שאיפיינה את הפוליטיקאים במערכת בחירות, הצלחנו לגבש לאשר וליישם, תוך זמן קצר, תוכניות פעולה דרמטיות הן בצד הריאלי והן בצד הפיננסי. תוכניות המזינות ומשלימות זו את זו. לא אחזור על פרטיהן אך אציין כי בצד הריאלי קיפלנו מתוך תוכניות העבודה של השנים הקרובות את כל הפרויקטים הזמינים לביצוע באופן מיידי.

קידמנו פעילות ריאלית בהיקפים עצומים בתחומי התשתית, האנרגיה, המים, הבינוי, החינוך, התיירות והמו"פ; בשוק העבודה הקצנו מאות מיליוני שקלים לסל כלים רחב, החל מהסבות והכשרות מקצועיות ועידוד ישראלים להשתלב בשוק העבודה, דרך סבסוד העסקת עובדים באמצעות מסלולי תעסוקה, סבסוד הקמתם של מרכזי מו"פ והקלות נרחבות בזכאות לדמי אבטלה. זאת בהמשך למדיניות צמצום העסקתם של עובדים זרים. במקביל פעלנו להרחבת מצאי האשראי שיש לו השפעה ישירה על הפעילות הריאלית ועל שוק העבודה; העמדנו 6 מיליארדי שקלים ערבות מדינה למערכת הבנקאית, אשר ימונפו לעשרות מיליארדי שקלים - אשראי חדש למגזר הפרטי והעסקי; הקצנו 5 מיליארד ש"ח לקרנות מנוף שימונפו למיליארדים רבים של שקלים, שיקדמו מענה למצוקת האשראי החוץ בנקאי; הרחבנו את הקרן לעסקים קטנים וכיום יש בה 400 מלש"ח פנויים; הקמנו קרן לעסקים בינוניים שכיום יש בה 1.3 מיליארד ש"ח, זאת בנוסף לקרן ליצואנים בהיקף של 500 מלש"ח ולהקצאה של 100 מלש"ח לקרן הון לתעשיה המסורתית בפריפריה (מכרז יצא בפברואר).

כבר בראשית המשבר אמרתי כי חלק חשוב משאלת התפתחות המשבר נוגע בשאלת אמון הציבור, המשקיעים, השווקים. טענתי כי במציאות שבה משך המשבר היקפו ועוצמתו טרם הובררו, ובמציאות גיאו-פוליטית ייחודית לישראל, לא תהא זאת מדיניות כלכלית נכונה, בוודאי לא צעד אסטרטגי נבון, לפרוק את כל היכולות שלנו במכה אחת, להשתמש בכל סל הכלים, ולהביא לקצה גבול היכולת את הגירעון, את החוב ואת יכולת הגיוס והמימון של ישראל, ואז בתרחישי התמשכות המשבר הכלכלי או החמרתו, או בתרחיש משבר ביטחוני, לגלות כי נותרנו עם מחסנית ריקה - ללא כל יכולת להגיב לתרחיש החדש.

החרפתו של המשבר הכלכלי, מצב הלחימה בדרום, החרפת האיומים בצפון (סוריה ולבנון) ובמזרח (אירן), הוכיחו כי צדקנו. ראוי גם שנלמד מטעויות של אחרים. מטעויות של מדינות גדולות וחזקות מאתנו ששמו על השולחן תוכניות גרנדיוזיות, כאלה שלא חזו התפתחויות עתידיות, והגיעו למצב שתוכניות שהוצגו בקול תרועה שונו חדשות לבקרים ושוב שונו והוחלפו באחרות, באופן שהזיק עוד יותר לאמון הציבור במערכת הכלכלית ודילל את יכולות ההתערבות המדינתית. כפי שאמרתי – תוכנית האצה היא הבסיס. לא נהסס לגבש וליישם תוכניות התערבות נוספות, ככל שנזהה שיש בהן צורך, ופוטנציאל ההשפעה והאפקטיביות שלהן גבוה.


לא סוף פסוק

כך, השקנו לאחרונה את תוכנית הסיוע לשוק הנדל"ן, אשר תאיץ בנייתן של אלפי יחידות דיור, תאיץ את הפעילות הריאלית, ותשמר את מקומות עבודתם של אלפי עובדים ברמות שונות של שכר. אתמול, השקנו את תוכנית הסיוע לתעשיה עתירת הידע בישראל – הקצנו 150 מיליוני שקלים נוספים לתקציב המדען הראשי, להשקעות מו"פ בטווח המיידי ברבעון הראשון של השנה, בנוסף ל-200 מלש"ח נוספים שהקצנו למדען הראשי במסגרת תוכנית ההאצה; כל זאת, במקביל להקצאה תקציבית רחבה בסבסוד הקמתם של מרכזי מחקר ופיתוח בפריפריה. הקצנו 250 מלש"ח שימונפו על-ידי הגופים המוסדיים לטובת הקמת קרן שתתמחה בהשקעה בחברות ביוטכנולוגיה. זהו ענף צומח בעל תשתית חזקה של ידע וחדשנות, שיש ביכולתו לספק מקומות תעסוקה רבים הן לבוגרי האוניברסיטאות והן למדענים השבים מחו"ל.

הגדלת התמיכה למגזר ההיי-טק והקמת הקרן, יאפשרו לקדם בטווח הזמן המיידי תוכניות מחקר ופיתוח איכותיות, יֵשָמרוּ ויוסיפו מקומות עבודה, ויניחו תשתית של מחקר ופיתוח אשר יאיצו את יציאתו של המשק הישראלי מהמשבר.

אין זה סוף פסוק. אנו ממשיכים לגבש כלי סיוע נוספים. בין היתר אנו בוחנים גם את האפשרות לגבש כלי מדיניות אשר יתמרץ את הגופים המוסדיים להשקיע בחברות עתירות ידע. התוכניות הללו גובשו בהתחשב ביכולת המשק, באפשרויות הגיוס ובמתווה הפחתת החוב, מתוך אסטרטגיה של נקיטת מדיניות אנטי מחזורית, והן מצטרפות להחלטה להמשיך במתווה הפחתת המס - לפיו בשנת 2009 ימשיך לרדת נטל המס בלמעלה מ-2 מיליארדי ש"ח נוספים, זאת למרות הירידה הדרמטית שצפויה לנו, לצערנו, בגביית המיסים.

הגירעון בתקציב 2009 עלול בנסיבות אלה לצמוח להיקפים של עשרות מיליארדי שקלים, ולרמות שמצמצמות מאד את מרווח הגמישות של הכלכלה הישראלית.

לסיכום, כלכלת ישראל מצויה בהאטה משמעותית וייתכן אף שנקלע למיתון. הכלכלה הישראלית היא איתנה, והמערכת הפיננסית שלה יציבה יותר ממערכות פיננסיות אחרות ברחבי העולם. היכולות של הממשלה מגוונות, והתוכניות שהצגנו אפקטיביות. אולי זה לא פופולרי, אך חשוב לומר לציבור את האמת: המשק הישראלי נפגע וימשיך להיפגע מהמשבר הכלכלי ובכוחן של תוכניות האוצר רק לצמצם את הפגיעה.

הכל מוכן – צריך רק ממשלה וקואליציה חזקה שתרצה ותוכל להוביל אותן.