צרכי ההתפלה לטווח הבינוני והארוך

ישראל נכנסה באוגוסט 2005 לעידן ההתפלה עם הקמת המיתקן הגדול באשקלון (כ-100 מלמ"ש). בדיון הציבורי עדיין יש הטוענים באי הנחיצות של מתקני ההתפלה בשלב הזה, אך אנשי המקצוע הבקיאים בנתוני משק המים מצדדים בהתפלת מי-ים אם כי חלוקים באשר לעיתוי, ההיקף, הפרישה המרחבית ומוכנות המערכת לקליטת המים. אגף התכנון ברשות המים תומך בשילוב מתקני ההתפלה במערך הספקת המים הארצית מזה שנים.

להתפלה שני ייעודים מרכזיים: (א) גישור על הפער השוטף בין היצע טבעי וביקוש ו- (ב) שיקום האוגר ע"י מזעור הצורך בהפקה. בנוסף, קיימים שיקולים אסטרטגיים והשלכות בהקמת מתקני התפלה כגון: ביטחון מים, הסתמכות על ייצור מים מלאכותיים על כל המשמעויות הנגזרות מכך (תוספת עלות, תלות גוברת באנרגיה , שטח ועוד).

ניתוח כמותי ועקרוני של אי הוודאות ביחס להיצע המים (בשל שינויי אקלים, ירידת איכות המים ועוד) מצביע על כך כי כ - 50% ממקורות המים הטבעיים של מדינת ישראל נימצאים בסכנה ו\או תחת איום כלשהו.

בטווח הארוך, משק המים יידרש להיקפי התפלה גדולים ביותר שישפיעו באופן מהותי על מבנה משק המים. היקף ההתפלה החזוי לשנת 2050 מוערך בכ-1,550 מלמ"ש. למעשה החל משנת 2040 מדינת ישראל תסתמך על מתקני התפלה כמקור עיקרי לכלל צורכיה ומקורות המים הטבעיים יהיו מקור משלים (פיתרון אזורי עם השכנים, ככל הנראה, יקרב מועד זה עוד יותר).

ניתוחים מאזניים ראשוניים שנעשו באגף התכנון ברשות המים היוו תשתית להחלטת מועצת רשות המים (יולי, 2008) להמליץ על התפלת 600 מלמ"ק לשנה עד 2013 ולאימוץ ההחלטה בהמשך ע"י הממשלה אשר קבעה אפשרות להתפלה של 750 מלמ"ק עד 2020. תרחישי היצע וחלופות הפיתוח שעמדו על הפרק יוצגו באמצעות ניתוח מאזני (הסתברותי) וניתוח עלות תועלת.

לצד ניתוח זה יוצגו שיקוליים אסטרטגיים ביחס לפיתוח מיתקני ההתפלה. חלק מהנושאים המוצגים כאן ינותחו בהרחבה במסגרת תוכנית האב למשק המים לטווח ארוך שיצאה אל הדרך בימים אלה.