אחרי שנורה החץ סומנה המטרה

שלום לכולם,

מדינת ישראל פעלה במשך 20 השנים האחרונות להפרטת חברות ולפיתוח שוק חופשי וכלכלה משגשגת ומתקדמת. במסגרת הפרטות אלו הופרט גם בנק הפועלים. כבעלת השליטה בבנק מזה כעשר שנים, אני מרגישה אחריות עליונה לבנק, ללקוחותיו, לעובדיו, למנהליו, לבעלי מניותיו ולכלל הציבור בישראל. אני נושאת באחריות זו בכבוד וביראת קודש.

כבר לפני כמה חודשים, בשיחותיי עם בנק ישראל, שמעתי ביקורת על ניהול הבנק, ודנּו יחד על האפשרות לסיים את כהונת מנכ"ל הבנק. עם זאת, מתוקף החוק ומתוך הערכה לשיקול דעתם ולאחריותם, השארתי את העניין בידיהם הנאמנות של דירקטוריון הבנק והיושב-ראש שלו.

חודשים אחרי, הדירקטוריון קיבל את הודעת צביקה זיו בדבר פרישה מרצון. הדירקטוריון החליט פה-אחד, לבחור מיידית בציון קינן כמחליפו. ההחלטה התקבלה ללא דיחוי, מתוך השיקול שלא להותיר את הבנק ללא קברניט במשרה מלאה ובמחויבות מלאה. חשבתי, ואני חושבת, שזה היה מהלך נכון בתוכן ובעיתוי.

אני מכירה את מר קינן עוד מהתקופה בה שימשתי כדירקטורית בבנק הפועלים, וחושבת שבחירתו היא לתפארת הבנק ולתפארת מדינת ישראל. הוא גדל בבנק וטיפס בכל התפקידים מלמטה עד למעלה. מינוי כזה, במיוחד בזמן כזה של טלטלה כלכלית בעולם ובארץ, משדר יציבות, המשכיות, מנהיגות ומקצועיות. אני משוכנעת שמר קינן יבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר, והוא ראוי מאוד לקבל את ההזדמנות להוביל את הבנק בתקופה מאתגרת זו.

הייתי רוצה לראות את מר קינן ניכנס לתפקידו מהר ככל האפשר. הרעיון, שמנכ"ל שהתפטר, ללא קשר לנסיבות, נשאר בתפקידו לאחר הודעת ההתפטרות, הוא רעיון לא טוב. זה גם לא מקובל במקומות אחרים בעולם. בנסיבות של בנק הפועלים היום, בוודאי שנכון היה שהפרישה תהיה מיידית, אבל ממש מיידית. האירועים שהתרחשו מאז הודעת הפרישה אך חיזקו אותי במסקנה הזו.

ברקע הדברים, התמודדתי בחודש האחרון עם נחשול הדרישה שבאה מבנק ישראל, להחליף את יושב-ראש הבנק, מר דני דנקנר. אני באמת ובתמים רוחשת כבוד רב לבנק ישראל ולתפקידו. יחד עם הכבוד הרב שאני רוחשת לבנק המרכזי, אינני יכולה להסכים עם דרישה זו. איך אני יכולה להסכים עם דרישה כזו שנראית לי לגמרי לא מוצדקת, לגמרי לא מובנת, ובוודאי כאשר בנק ישראל מעלה דרישה כל כך חריגה ודרמטית מבלי להסביר לי אותה ברצינות המתחייבת מתוקף תפקידו של הרגולטור והחוק. בתחילה קיבלתי את התחושה שהדרישה מגובה היטב, ועוד מעט יציגו בפניי את העובדות המרעישות שעל-בסיסן יהיה ברור שאין מנוס מהדרישה. להפתעתי זה לא קרה בשום שלב עד רגע זה ממש.

שאלתי, אך לא קיבלתי תשובה. שלחתי את יועציי, אולי הם יגלו מה מצדיק בקשה כה חריגה. חשבתי שאולי הם יגלו את פני הדברים, והם יוכלו להצדיק את פשר ההתנהלות והדברים. ההפך - גם היועצים חזרו מבלי שזכו לתשובה עניינית. משקיעים זרים, במניות בנק הפועלים ובכלל, פונים אלי ומבקשים גם הם לדעת מה קורה. לצערי, אין בידי, ולמיטב ידיעתי אף לא בידי דירקטוריון הבנק, תשובות ענייניות ומבוססות אשר יהיה בהן להצדיק נסיבות כל כך מיוחדות ותקדימיות של הדחת יו"ר הבנק!

בתוך כל ההמולה, אתמול הודיע הפיקוח על הבנקים לבנק הפועלים, שעל-פי מה שהם כינו "נוהל חדש ומהיר" הם מבקשים באופן בהול את פרוטוקול הטיפול בהלוואות של שני כלי תקשורת מרכזיים ופרוטוקולי הדיון בוועדת בעלי עניין - המסקנה שלי ושל יועציי, הינה כי זה מהלך בהול לבסס לאחר מעשה את דרישותיהם. התחושה שלי היא קשה מאד - אחרי שנורה החץ סומנה המטרה. התחושה היא של מקרתיזם, של עריפת ראשים ללא דין וללא צדק. סתם, ככה. מה זה תופרים תיק כי מישהו לא מוצא חן בעיני מישהו אחר. מדינת ישראל התרגלה יותר מדיי לשחיתות, ואסור לנו להסכים להתנהלות הזו.

לפני כשנתיים וחצי, התבקשתי על-ידי בנק ישראל להגדיל את אחזקותיי בבנק הפועלים. נעתרתי לבקשתם והגדלתי את גודל גרעין השליטה שלי בבנק. עכשיו, כאשר אני מממשת את שליטתי, באים אלי בדרישות שלא נודעו מעולם. איזו מן שליטה זו, שכדי לבחור מנכ"ל לבנק צריכה להיות ועדת איתור שיש בה רק דירקטורים חיצוניים? כיצד נתפש הדבר כי דירקטורים מקצועיים שמונו מטעמי לדירקטוריון הבנק, אסור שיהיו מעורבים בבחירת מנכ"ל הבנק? יותר מכך, מניין התקדים או הסמכות לבוא בדרישה למינוי ועדת איתור למינוי מנכ"ל?

זו לא שליטה, זו פשיטה, זו "הלאמה זוחלת", וזוחלת מהר

במקביל, מצאנו את עצמנו מתמודדים עם ים של הדלפות, השמצות, דברים שאין מאחוריהם ולא כלום. אני לא מצליחה להבין את מי זה בדיוק אמור לשרת. אני כן יודעת כי התנהלות זו אינה התנהלות של מדינה מתוקנת והיא פוגעת בבנק ובכל המערכת הבנקאית בישראל. זוהי פגיעת חינם.

יש לי אמון מלא ובלתי מסויג ביושב-ראש דירקטוריון הבנק, דני דנקנר. הוא קיבל את המושכות בתקופה קשה ומורכבת, והתמודד איתה בכישרון רב וביכולת בלתי רגילה. הוא מנהיג את הבנק, ואת הדירקטוריון באופן מרשים, ישיר, ביד רמה וביושר.

בסופו של דבר, ואחרי כל הלבטים וכל העצות, בדבר אחד אני משוכנעת - אני לא אעשה שקר בנפשי! אני לא אעשה דבר שאיני מאמינה בו רק כדי לרצות דרישה שנראית לי, ולא רק לי, בלתי מוצדקת בעליל! אני יודעת, שיהיה מי שיאמר לי, ויש כאלה לא מעטים, שיאמרו: "גם אם את צודקת, תהיי חכמה, אי-אפשר להילחם בפיקוח".

אני מצטערת, זו לא דרכי!

דרכי היא דרך של ערכים, יושרה ואמת ואני עם דרכי שלמה לחלוטין.

אני שותפה מלאה לרצון לראות את ההנהלה הטובה ביותר בבנק. זה אינטרס משותף של כל בעלי המניות בבנק הפועלים, של עובדי הבנק שהם האוצר האנושי שלו, של ההנהלה וכמובן של בנק ישראל. אני חושבת שזה הכיוון, ובדעתי להמשיך ולהתדיין עם בנק ישראל לקידום הנושא. אבל... צריך לתת לבנק הפועלים להתנהל! הוא יעשה את זה!

צריך לפתור את הדברים, ואפשר לעשות זאת. עדיין לא מאוחר מדי.

אני פתוחה לכל הצעה שתכבד את הפיקוח, את בנק ישראל, אך תכבד לא פחות את בנק הפועלים ואת האנשים הרלוונטיים.