מאמין שלקח הסובלנות והאיפוק הופנם

נכבדי, נשיא המדינה, שמעון פרס,
יושב-ראש הכנסת, ראובן ריבלין,
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש,
הנשיא החמישי, יצחק נבון,
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר,
יושב-ראש הכנסת לשעבר, דן תיכון,
מבקרת המדינה לשעבר, מרים בן פורת,
שרי הממשלה, חבריי חברי הכנסת,
אורחים נכבדים ובראשם בני משפחת רבין, דליה, יובל, רחל והנכדים, נדמה לי שיש כבר גם נין.

אורחים נכבדים,

יצחק רבין היה הצבר האולטימטיבי.
מפקדה הנערץ של חטיבת הראל במלחמת השחרור, קברניטו המנצח של צה"ל במלחמת ששת הימים, שגריר מוערך בארצות הברית, הצבר הראשון בראשות הממשלה, מנהיג שחתר לשלום וגם השיג הסכם שלום עם ירדן, מר ביטחון.

מאז קשר יצחק רבין את גורלו עם העשייה למען עמנו וארצנו, והוא עדיין עלם צעיר, התגלו סגולותיו כמארג שנחשף לאט-לאט: יפי תוארו, השקט שאפף אותו, חיוכו הביישני, חשיבתו החדה. היו בו צניעות, הגינות, מנהיגות. היו בו שיקול דעת, מעשיות ותכליתיות.

התכונות והסגולות שמניתי הן חשובות, אני חושב שהן גם מרשימות, אבל לבדן הן אינן מסבירות את סוד קסמו של יצחק רבין. בעיני, סוד קסמו היה בזה שהוא היה מעל לכל פטריוט ישראלי.

בעניינים העיקריים ברומה של המדינה, ולעיתים לאחר התלבטות, רבין הכריע הכרעות שהוא האמין בהן, שהוא חשב שהן חיוניות להבטחת עתידה וביטחונה של המדינה.

כשצריך היה להילחם הוא נלחם בעוז. כשהאמין שצריך לפלס דרך לשלום, הוא הלך בה. לכל אורך חייו, בכל צעדיו, בכל דרכיו, יצחק רבין שקל, החליט ופעל על-פי מה שהאמין שיבטיח את ביטחוננו ועתידנו.

אני חושב שכל מי שעבד עם רבין, כל מי שנפגש עמו, כל מי ששמע אותו, מי שהסכים עם דרכו וגם מי שחלק עליה, ידע שדרכו היא אמונתו.

בכל תחנות חייו, מהלוחם הצעיר על המדינה שבדרך ועד ראשות הממשלה הוא החליט לפי מה שהיה בעיניו טובת הכלל.

גם בימים של אי הסכמה רחשתי לו הערכה עמוקה. ידעתי שגם כשלא ראינו עין בעין את הדברים הרי ששיקוליו והחלטותיו היו על-פי בחינה מעמיקה פנימית של אמונתו לטובת המדינה.

חבריי חברי הכנסת, בלילה ההוא שלא נשכח איש מאיתנו עד סוף ימי חיינו, ושאני מאמין שלא יישכח לעולם בתולדות עמנו, ליל הארבעה בנובמבר, כיוון מרצח שפל את אקדחו אל גבו החשוף של ראש הממשלה.

בלילה ההוא הוכרע פטריוט ישראלי גדול בידי רוצח שירה כדור בלב האומה.

ארבע עשרה שנים חלפו מאז. אני מאמין שלקח הסובלנות והאיפוק הופנם אצל רובו המכריע של הציבור, על כל חלקיו. עברנו דברים קשים מאוד בשנים האחרונות שמוכיחים את אמיתות הדברים שאמרתי עכשיו. אך עדיין קיימים בקרבנו מעטים שאינם מוכנים לקבל הכרעה דמוקרטית, ואינם מוכנים לקבל את עליונות החוק. הם אינם מייצגים את רוב רובו של העם על כל פלגיו. הם מהווים מיעוט קטן בשוליים, אבל כבר ראינו מה כוחו ונזקו של רוצח אחד.

עלינו להוקיע ולחזור ולהוקיע כל שימוש באלימות ולהפעיל את כל כובד משקלו של החוק ושל גורמי האכיפה מול כל ניסיון להשתמש באלימות.

משפחת רבין, דליה, יובל, רחל והנכדים,
אתם בני המשפחה נושאים מדי יום את הכאב של האובדן והשכול. אתם מכירים טוב מכולנו את האדם שמאחורי הדמות, את האב הדואג, את הסב המחבק. ואתם מכירים גם טוב יותר מכל אדם את המנהיג שפעל בכל ליבו ואמונתו למען העם והמדינה.

אני נושא בליבי תפילה שכולנו, מנהיגי ונבחרי העם, ננהג על-פי העיקר שהדריך את יצחק רבין - לעשות את מה שטוב לעמנו. ואני נושא בליבי תפילה שבהכרעות הגדולות שעוד לפנינו, הכרעות גורליות, נכבד תמיד איש את רעהו וגם את חוקי מדינתנו.

יהי זכרו של יצחק רבין ברוך.