אירית הייתה זו שקלטה אותי בפקולטה למשפטים לפני 22 שנים. היא הייתה צעירה ממני במספר שנים, אך הגיעה לפקולטה, כמרצה, שנה לפני. תוך זמן קצר, היא הפכה לחברתי הטובה ביותר, ולמקור של השראה. זוהי זכות גדולה להיות חבר של אירית, זכות שאני גאה בה במיוחד, עד עצם היום הזה. לא כל יום זוכה אדם לחברה טובה כאירית. במשך השנים התרחקו מעט דרכינו, מכורח הנסיבות. אך האהבה הרבה שרחשתי לה אז, לא קהתה לרגע. קשה מאוד להתרגל לכך שאירית איננה עוד.
אירית הייתה אדם מיוחד במינו. היא הקדימה את דורה בשנים רבות. כבר בתחילת דרכה המקצועית היה ברור שמדובר באישה, ובחוקרת, מיוחדת במינה. תוכה היה כברה. היא תמיד אמרה אמת, כאשר היה נעים לשמוע, וגם כאשר היה פחות נעים לשמוע. לא העזתי לשלוח את מאמריי הראשונים לפרסום, לפני שאירית קראה אותם בעיון, העירה הערות מבריקות וביקורתיות, ונתנה לי את אישורה. אירית הייתה חלוצה בדרך המחקר שלה ובדרך ההוראה שלה. היא עשתה זאת מבלי לחשוש שמא דרכה, שאז הייתה שונה משל אחרים, תשפיע לרעה על קידומה. שיקולים של קידום היו זרים לאירית. כל חייה עשתה את מה שחשבה שנכון לעשות, הלכה בדרכה ללא פשרות, ומעולם לא הרימה ידיים.
נחישותה של אירית, עוצמתה המיוחדת, ואומץ ליבה, עמדו במבחנים קשים מנשוא, ואף סייעו לה לעבור חיים לא קלים כלל. ואולי החיים הקשים, הם שהפכו את אירית למה שהיתה. אירית התייתמה מאביה, שנהרג במלחמת ששת הימים, כאשר הייתה ילדה רכה בשנים. היא התאלמנה בגיל צעיר, מרענן בעלה האהוב, כאשר גידול בנותיה, יעל ואריאל, נותר על כתפיה. היא עמדה במשימה זו בגבורה. כל מי שהכיר את אירית יודע כמה הייתה גאה בבנותיה, כמה עשתה כל שלאל ידה כדי לתת להן את כל ההזדמנויות האפשריות שבעולם, כאילו רצתה לפצות אותן, כמידת האפשר, על האובדן הכבד שחוו עם מות אביהן.
אירית נועדה לגדולות. היא ידעה זאת. בשלב מסוים של הקריירה זה הפריע לה, שכן מוסדות שמרנים אינם יודעים לעיתים איך להתייחס לאלו שהולכים בראש המחנה, כאשר המחנה עדיין לא נראה באופק. אני זוכר כמו אתמול, את אותו היום שבו אירית ביקשה ממני לקרוא מאמר חדש מסוים שכתבה. לא הייתה זו הפעם הראשונה שקראתי את מאמריה ושמחתי לעשות זאת. התחלתי לקרוא את המאמר. בשלב מוקדם הבנתי שזה למעלה מכוחותיי. לא רק בגלל האמביציה הבלתי רגילה שנגלתה במאמר - ניסיון להציע רציונלים חדשים, ובלתי מוכרים עד אז, לדיני החברות - אלא בגלל שהוא היה גדוש בנוסחאות מתמטיות, שלא הייתי מסוגל לקראן. אותה עת, אמצע שנות התשעים, לא היה איש בארץ שעסק בניתוח כלכלי פורמלי של המשפט. אף בארצות הברית, לא היו רבים שעשו זאת בבתי הספר למשפטים. היום רבים עוסקים בניתוח כלכלי פורמלי, בארץ, ובעולם. היום, אין בליבי ספק, כתיבתה של אירית משנות התשעים המוקדמות, הייתה זוכה להצלחה רבה ולתהודה עולמית. אז, החמצנו אנחנו את גדולתה של אירית, היא הייתה גדולה עלינו, אין דרך אחרת לומר זאת.
אך אירית לא נכנעה. היא המשיכה לכתוב ולפרסם, והצליחה רבות בכתיבתה האקדמית. ספריה, ומאמריה, השפיעו במידה ניכרת על עיצוב דיני החברות בישראל, וכמעט שאין לך פסק דין העוסק בדיני חברות שאינו נזקק לכתיבתה של אירית. כך עד היום, וכך בשנים הבאות.
אירית הייתה אישה מיוחדת מאוד כל חייה. בשנה האחרונה התאכזר אליה הגורל, והיא סבלה ממחלה קשה במיוחד. קשה היה לתקשר איתה בדיבור. אך עיניה לא הפסיקו לדבר ולהביע. לעולם לא אשכח את מבע עיניה.
יהי זכרה ברוך.
