לא רק כיווני אוויר: איך בודקים אם פרויקט המגורים באמת מתאים לאקלים?

אל תסתפקו בכיווני דירה טובים ובגודל המרפסת. בדקו מה קורה לשמש, לרוח ולצל סביב הבניין לאורך כל היום. כמה שאלות נכונות בשלב הבחירה יכולות לספר הרבה על איכות המגורים שתפגשו אחר כך בכל יום

כשבוחנים דירה חדשה, בדר"כ מתמקדים במה שרואים בתוכניות שלה: מספר החדרים, שטח המרפסת, הקומה, הנוף וכיווני האוויר. אלא שאיכות החיים בדירה מושפעת גם ממה שקורה מחוץ לקירות שלה. לדוגמה בניין גבוה שנמצא מול החלון, חצר כמעט ללא צל או מעבר שבו הרוח מתחזקת יכולים להיות חשובים לא פחות מעוד כמה מטרים בסלון. זהו בדיוק המקום שבו נכנס לתמונה ה"מיקרו אקלים": התנאים האקלימיים שנוצרים בסביבה הקרובה של המבנה כתוצאה מהשילוב בין הבינוי, השמש, הרוח, הצמחייה והשטחים הפתוחים.

לפי עיריית תל אביב-יפו, כשבוחנים את המיקרו-אקלים של מגרש מתייחסים בין היתר לאופן שבו הרוח עוברת בו, לכמות השמש והצל ולטיב תשתית הירוקה, כמו עצים וצמחייה. בתוך הדירות עצמן נבחן גם כמה אור ואוורור טבעי נכנס לדירה.

הבדיקה מתחילה בתוכנית הפרויקט כולו, לא רק בדירה

לפני שמתמקדים בדירה ספציפית, כדאי להתרחק לרגע מתוכנית הדירה ולהסתכל על תוכנית הפרויקט כולו. השאלה הראשונה היא איך המבנים עומדים זה ביחס לזה. איפה נמצאים הבניינים הגבוהים יותר, מה המרחק ביניהם, היכן נמצאות החצרות והמעברים, מה פונה לרחוב החיצוני ומה פונה למרחב פנימי. בפרויקט הכולל כמה בניינים, שתי דירות עם מפרט כמעט זהה יכולות לקבל תנאים שונים מאוד רק בגלל מיקומן בתוך המתחם.

יש לכך גם ביטוי בתכנון העירוני עצמו. עיריית תל אביב-יפו מסבירה כי בתוכניות עיצוב ופיתוח אפשר לראות לא רק אילו מבנים מתוכננים בפרויקט, אלא גם איפה כל בניין ממוקם ביחס לבניינים האחרים ולרחוב, איך מתוכננים השטחים הפתוחים סביבו ואיך הפרויקט משתלב בסביבה הקיימת. התוכניות יכולות לכלול גם מידע על הצללה, השפעת הרוחות, ניקוז מי גשם ותכנון הגינון. לכן, כשבוחנים פרויקט משמעותי, אפשר לבדוק אם קיימת תוכנית עיצוב ופיתוח ולהיעזר בה כדי להבין טוב יותר איך צפויים להיראות ולהרגיש השטחים שבין הבניינים.

כדאי גם להסתכל מעבר לגבולות הפרויקט. מגרש ריק שנראה היום כמו מרחב פתוח אינו בהכרח כזה שיישאר בעתיד. בניין נוסף יכול פתאום לשנות את הנוף, את השעות שבהן יש שמש ואפילו את האופן שבו המרחב מרגיש. לכן חשוב לבדוק עד כמה שאפשר אילו תוכניות חלות על המגרשים הסמוכים ומה מתוכנן באזור. במילים אחרות, לא כדאי להסתמך רק על מה שרואים בביקור בשטח היום, אלא לנסות להבין איך סביבת המגורים צפויה להיראות לאחר שהפיתוח באזור יושלם.

גם ההדמיות השיווקיות צריכות להיות נקודת מוצא ולא נקודת סיום. הדמיה יכולה לעזור להבין את הרעיון האדריכלי, אבל מי שרוצה לבחון את הפרויקט מבחינה אקלימית צריך לחפש קצת יותר עמוק אודות המידע שמאחוריה: מיקום המבנים, גובהם, מרחקים, שטחים פתוחים, עצים, שבילים ואזורים מוצלים. ככל שהפרויקט גדול ומורכב יותר, כך התמונה הכוללת חשובה יותר.

כיווני אוויר - האם זה הפרמטר הכי חשוב מבחינת אקלים?

"כיווני אוויר" הוא נתון שימושי וחשוב, אבל הוא אינו מספר את כל הסיפור. צריך להבין גם מה נמצא מול אותו כיוון. חלון הפונה לכיוון מסוים יכול לקבל תנאים שונים לחלוטין אם מולו נמצא מרחב פתוח, בניין נוסף או אגף אחר של אותו פרויקט. לכן, לצד סימון הצפון בתוכנית, כדאי לבדוק אילו מבנים עלולים להצל על הדירה, על המרפסת ועל החצר, ובאילו חלקים של היום.

בפרויקטים שבהם בוצעו בדיקות הצללה, אפשר לבקש להבין מה הן מראות. השאלה אינה אם יש "שמש" או "צל" באופן כללי, אלא האם הם נמצאים במקומות הרלוונטיים בדירה: האם המרפסת חשופה לשמש לאורך שעות

רבות, האם אזור המשחקים מקבל צל בשעות החמות, ומה קורה לשבילים שמובילים מהרחוב לכניסה לבניין. עיריית תל אביב-יפו מגדירה חשיפה לשמש ולצל כאחד המרכיבים של המיקרו-אקלים העירוני, ואף כוללת דרישות הצללה בין ההיבטים הנבדקים בתוכניות עיצוב ופיתוח.

אותה גישה נכונה גם לגבי רוח, רוחות אינן בהכרח דבר שלילי. במזג אוויר חם, תנועת אוויר יכולה לתרום לנוחות, ובתוך הדירה יש חשיבות לאפשרות לאוורור טבעי. מצד שני, צורת הבניינים, גובהם והמרווחים ביניהם יכולים להשפיע על זרימת הרוח במפלס הרחוב ובשטחים הפתוחים. לכן בפרויקט גדול או גבוה כדאי לברר האם נערכה בדיקת רוחות ומה היו מסקנותיה, במיוחד באזורי הכניסה לבניינים, שבילי ההליכה, החצרות והאזורים המיועדים לישיבה.

כאן חשוב להפריד בין שתי שאלות שונות. הראשונה היא מה קורה בתוך הדירה: גודל ומיקום הפתחים, אפשרויות האוורור והכנסת אור טבעי. השנייה היא מה קורה מחוץ לה: האם המרחב מאפשר זרימת אוויר או יוצר אזורים חשופים מדי לרוח. מדיניות התכנון של עיריית תל אביב מתייחסת לשני הרבדים האלה בנפרד, עם דגש הן על משטר הרוחות במגרש והן על אוורור הדירות ואיכות הסביבה הפנים מבנית.

בנייה ירוקה היא רק נקודת הפתיחה לבדיקה

יש היום מסגרת ברורה שמאפשרת להתחיל את הבדיקה. לפי המשרד להגנת הסביבה, משנת 2022 בנייה חדשה בישראל נדרשת להיבנות לפי תקן ישראלי 5281 בהתאם לסוג המבנה ולהיקף הבנייה שנקבעו בתקנות. התקן עוסק בשורה ארוכה של תחומים, בהם אנרגיה, קרקע, מים, חומרים, בריאות ותחבורה. הוא כולל גם התייחסות לתכנון ביו-אקלימי, בידוד, דירוג אנרגטי, אקולוגיית האתר ואי החום העירוני. בתל אביב-יפו דרישות בנייה ירוקה שולבו בבנייה חדשה כבר משנת 2016, והעירייה מציינת כי בשנת 2023 יצאו 194 היתרי בנייה שכללו חובת בנייה ירוקה בתנאים להיתר, בכלל סוגי הבינוי שנכללו בנתון.

לכן אחת השאלות שכדאי לשאול היא לא רק "האם הפרויקט ירוק", אלא לאיזה תקן הוא מתוכנן, באיזה שלב נמצאת הבדיקה ומה הדירוג המתוכנן. המשרד להגנת הסביבה מפעיל מאגר רשמי של מבנים בתהליכי בנייה לפי ת"י 5281, המבוסס על מידע שמעבירות מעבדות מאושרות. אפשר לחפש בו לפי פרטים כמו רשות מקומית, רחוב, גוש וחלקה ולראות מידע על שלבי הבדיקה וההסמכה.

עם זאת, עמידה בתקן אינה מחליפה את הבדיקה הפרטנית של הפרויקט ושל הדירה. התקן מאפשר להבין שנבדקו נושאים סביבתיים ואנרגטיים לפי מערכת מסודרת, אבל הוא לא אומר שכל דירה במתחם מקבלת בדיוק את אותה כמות אור, אותה הצללה או אותם תנאי רוח. לכן כדאי להשתמש בו כשכבת מידע נוספת, לצד בחינה של תוכנית הבינוי והפיתוח.

כאשר משווים בין פרויקטים חדשים בתל אביב, אפשר ליישם את אותה שיטת בדיקה גם על הנתונים שמפרסם היזם. במתחם המגורים בזל של חברת אקרו נדל"ן, למשל, מוצגים שלושה בניינים בני שבע קומות ושתי חצרות בשטח של דונם וחצי כל אחת בין הבניינים. אקרו מציגה כיום את המתחם כפרויקט בשיווק. הנתונים האלה לבדם אינם מוכיחים כיצד יתפקד המיקרו-אקלים בכל נקודה במתחם, אבל הם בדיוק מסוג הפרטים שכדאי לקחת ולהעמיק בהם: כיצד ממוקמות החצרות, כמה מהן מוצל, איך הבניינים משפיעים זה על זה ואילו פתרונות גינון ואוורור מתוכננים בשטחים שביניהם.

לסיכום: להסתכל על הפרויקט כמו על מקום שחיים בו

בחירת דירה חדשה היא לא רק בחירה של תוכנית דירה. היא בחירה של סביבה שבה חוזרים הביתה אחר-הצהריים, יושבים במרפסת, עוברים בחצר, יוצאים לרחוב וחיים לאורך עונות שונות. לכן כדאי להוסיף לבדיקות המקובלות עוד שכבה אחת: איך המקום מתמודד עם שמש, צל, רוח, אוורור וצמחייה.

הבדיקה אינה דורשת להפוך למומחים באדריכלות אקלימית. אפשר להתחיל בכמה שאלות פשוטות: איך הבניינים מוצבים זה מול זה, מה צפוי להיבנות מסביב, האם נערכו בדיקות רוח והצללה, איך מתוכננים השטחים הפתוחים,

היכן יהיו עצים וצל, ומה מצב הפרויקט מבחינת תקן הבנייה הירוקה והדירוג האנרגטי. ככל שמקבלים תשובות קונקרטיות יותר, קל יותר לעבור מהדמיה יפה להבנה טובה יותר של החיים במקום עצמו.

בסופו של דבר, פרויקט שמתאים לסביבה שלו אינו נמדד רק ביום שבו נכנסים לדירה. התכנון מורגש דווקא ביום רגיל, כשהשמש חזקה, כשיוצאים ברגל מהבניין או כשפותחים חלון בבית. אלה בדיוק הרגעים שבהם החלטות תכנוניות שנראו קטנות על הנייר הופכות לחלק מאיכות החיים היומיומית.