תקוות השווא של קרולינה לנדסמן <br>

קרולינה לנדסמן, נטלה ככל הנראה מינון יתר של כדורים כנגד בחילה, לאחר שביבי צירף את אביגדור ‏ליברמן לממשלה, בתרגיל מסריח של הרגע האחרון ליצחק הרצוג. אבל כמו לכל כדור, גם לכדורים נגד ‏בחילה יש תופעות לוואי, ולנדסמן, ככל הנראה, סובלת מתופעת-לוואי של הזיות. היא משוכנעת כי הצעד ‏הציני, עם מאפיין מובהק של הרס עצמי-מדיני, הוא בכלל שיר לשלום. היא כותבת:‏


‏"אם הכנסת ליברמן לקואליציה היא בהכרח סימן לכך שפניו של ראש הממשלה אינם לשלום? או שמא הוא ‏מבין שכדי להתקדם לפתרון הכרוך בחלוקת הארץ ובפינוי התנחלויות הוא צריך לצדו את הימין — וכמה ‏שיותר קיצוני יותר טוב? הרי נתניהו יודע, שאת מי שבאמת צריך להרגיע זה את האספסוף הפוליטי בישראל ‏‏— בגבעות יהודה ושומרון, בפאתי חברון, בפריפריה הכלכלית, הגאוגרפית והתרבותית של ישראל. יצריו ‏רק ילכו ויתלהטו אם ראש הממשלה יעז לפסוע בכיוון הנכון, ובדיוק בשביל זה הוא צריך את ליברמן ‏ונפתלי בנט. התמיכה של הרצוג והמרכז-שמאל במהלך מדיני הרי מובטחת מראש".
‏
באמת? ביבי רוצה לעשות שלום, ובגלל זה הוא מקים קואליציה סופר ימנית? משום שאת מה שלא ביצע ‏במשך 20 שנות שלטון לא רצופות, הוא רוצה לבצע כעת? באמת? הרי במשא-ומתן עם בוז'י, הוא התלונן ‏שהוא רוצה לעשות צעדים מדיניים אך נפתלי בנט "חוסם אותו". אז מה הוא עשה? חישק את עצמו ‏באמצעות ליברמן?

בכל הכבוד, לשמאל יש נטייה לתקוות שווא לשלום, גם כשהתחזיות (משני הצדדים) מראות אחרת: גם ‏כשיאסר ערפאת נואם נאומי ג'יהאד ביוהנסבורג, וגם כשביבי מחשק את עצמו בברזלים ימניים משני ‏הצדדים, בכדי שגם אם בטעות יתחשק לו (וזה לא סביר) לעשות שלום, הוא לא ממש יוכל. ולא, לביבי אין ‏אג'נדת שלום נסתרת.
‏
אם מה שטוענים כתבים מסוימים (כגון יגאל סרנה) נכון, השלום היחידי של ביבי הוא בביתו פנימה, עם ‏אשתו, וזה שלום בתנאים לא קלים בכלל. ‏