הבחירות באמריקה: קו הסיום <br>

שלמה שמיר, ממעריב בטורו מניו-יורק, מנתח את תוצאות הביניים של הבחירות בארצות הברית, שהרי ‏עכשיו כבר ברור לכל שהמאבק הינו בין קלינטון לבין טראמפ. איכשהו, ציפיתי לאמירה חדה של שמיר על ‏השפעת הטבח באורולנדו, על האמירות הפוליטיות של המתמודדים (כפי שעשתה קרולין גליק בטורה ‏המצוין), אך נכזבתי:
‏
שלמה שמיר, בניגוד לקרולין גליק, אינו רואה כל פסול בכך שהילרי קלינטון, יחד עם ברק אובמה, ניסתה ‏להסתיר את הפיל הגדול שבחדר, הטרור האיסלאמי, וכיסתה את המציאות במסך העשן של הפוליטקלי ‏קורקט אשר נכפה על ארצות הברית.‏

הסיכום של שלמה שמיר נשמע כמו אבחנה רפואית של פסיכיאטר. לשיטתו: הילרי קלינטון שפויה, דונלד ‏טראמפ אינו שפוי, וגם ברני סנדרס, המתחרה הנואש של קלינטון מבית, זה שממשיך לרוץ הגם שאפסו ‏הסיכויים, גם אינו שפוי.
‏
בעוד שניתן להסכים אם "אבחנתו" של שמיר באשר לטראמפ, לא ברור על מה יצא קצפו בעניין סנדרס, מי ‏שמבקש להוציא את הכסף מהפוליטיקה, למגר את השחיתות השלטונית, ולהפוך את ארצות הברית לסוציאל ‏דמוקרטיה בנוסח סקנדינביה. שמיר מסכם את טורו במילים:
‏
‏"בשבועות ובחודשים הקרובים תצטרך קלינטון לשכנע את רוב המצביעים שלא רק החלטה על שימוש ‏בפצצה גרעינית מצריכה אדם שפוי כמפקד עליון על הכוחות המזוינים: גם החלטות על תקציבים וסדר ‏עדיפויות בטיפול בבעיות שוטפות מחייבות נורמליות". כאן שמיר טועה. קלינטון היא גרועה לענייני פנים: ‏היא מושחתת. לאורך עשורים קיבלו הקלינטונים שלמונים מוולסטריט ומתאגידים משופעים במיליונים, מה ‏שעיוות את שיקול דעתם.
‏
אולי זה לא חוסר שפיות, שכן קלינטון פועלת בצורה רציונלית: הבעיה, לעניות דעתי, היא שהרציונליות של ‏קלינטון פועלת לטובת וולסטריט והתאגידים, ולא לטובת האזרח הקטן. ברני סנדרס, שמצטייר בעיני שמיר ‏כמי שמקיים קרב מאסף פטתי, יודע מדוע הוא נאחז בקרנות המזבח: נשיא הוא כבר לא יהיה. אבל לפחות ‏הוא יוכל להשפיע על המפלגה הדמוקרטית מבפנים, שכן הצירים יצטרכו לפייס את אוהדיו, אם הם ירצו ‏לקבל הסכמו להכתרת קלינטון. ‏