התחמושת: צדקת הדרך <br>

בן דרור ימיני מקדיש השבוע את טורו, לנושא השגור בפיו והחביב עליו, השמאל הקיצוני. אין ספק שזה ‏חשוב להתייחס לכך, אך ציפיתי להתייחסות למלחמת לבנון השנייה, התייחסות שנעדרה. ‏

את השמאל הקיצוני מנגח ימיני, דווקא דרך דוגמה בהפוכה: אמילי מוגרבי, שהביעה שמחה על מות ‏קורבנות הטרור ב"שרונה", אינה מייצגת, לשיטתו את הימין. כך גם אלמה בבלש, אשר אמרה ש"יש לסיים ‏את הכיבוש מן הירדן עד הים" וכינתה את ישראל "מדינת אפרטהייד גזענית ורצחנית"; ההבדל, לשיטת ‏ימיני, הוא עמידתה של האחרונה בראש הקרן למגיני זכויות אדם אשר בשנים 2011-2014, לדברי ימיני, ‏קיבלה יותר ממיליון שקלים וחצי מן הקרן החדשה לישראל.‏

חלק אחר מטורו, מקדיש ימיני לאביגדור ליברמן, ששוב מאיים "לפוצץ את עזה", תוך חוסר הבנה ‏שתשתיות טרור לא ניתן לחסל: הרוסים לא הצליחו בצ'צ'ניה, ארצות הברית כשלה בעיקר בנושא הזה, וגם ‏אנו לא נצליח: מה שכן, מציע ימיני, כדאי להגדיל את האשראי הבינלאומי שלנו, לקראת הסיבוב הבא: ‏דווקא אם נציע לעזה נמל, הסרת הסגר ותוכנית שיקום, אם תתפרז מנשקה, דווקא אז תהא לגיטימציה ‏עבורנו ב"סבב הבא".‏

‏"בעידן המודרני התחמושת הזאת, של צדקת הדרך, היא אולטרה-חשובה", מציין ובצדק, ימיני, מה ‏שאישית מחזיר אותי למלחמת לבנון השנייה. הלגיטימציה של אהוד אולמרט, בשנים 2006-2009 לרסק את ‏לבנון ואת עזה, לא באה אלא מהתהליך המדיני שהחל, ומנכונותו לתוכנית ההתכנסות. ‏

אבל אין מצב שביבי יבין שבכדי לנצח את האויבים המרים, הוא זקוק ללגיטימציה בינלאומית, אשר מגיעה ‏כשיש תהליך מדיני: לשיטת ימיני "צריך להחליף את נתניהו משום שתחת שלטונו צועדת ישראל לאסון של ‏מדינה אחת גדולה".‏

דווקא בתחום הטרור מקבל ביבי ציון טוב. בתקופתו יש פחות טרור, באופן יחסי, כי הוא לא יוזם מהלכים ‏מדיניים, ומהליכים מדיניים, כידוע, גוררים גלי טרור ממי שלא רוצים מדינה פלשתינית לצד ישראל, אלא ‏במקומה.‏

אבל, אם אשלים את דברי ימיני, מהלך מדיני, עם כוונות אמיתיות (ולא תוך קריצת עיין לימין כפי שבנימין ‏נתניהו עושה, בהרחבת התנחלויות), הוא הוא זה שגם אם לא יפחית טרור, יספק אשראי בינלאומי להלחם ‏בו. בדיוק כפי שארע לאהוד אולמרט ב 2006.‏