משפט אזריה מכור מראש <br>

קלמן ליבסקינד בחר להקדיש את טורו ה"אחרון" במעריב לחייל היורה אלאור אזריה, או יותר נכון, ‏לרפלקס התגובות התקשורתי השמאלני לפרשה, אשר, לדעתו של ליבקסינד, עלול להסית את התוצאה ‏המשפטית ממקומה הראוי, למקום הראוי לשמאל, וזאת על-ידי הדהוד תקשורתי אשר כמעט עולה, לדברי ‏ליבסקינד, כדי "שיבוש מהלכי משפט".
‏
ויוסבר: לדעת ליבסקינד בכירים בצמרת הביטחונית מעוניינים שאזריה יורשע ממניע אנוכי להחריד: כשרק ‏נחשפה הפרשה, ובטרם חקירת מצ"ח והפתיחה בהליך המשפטי, קבעו בוגי (משה יעלון) ותא"ל מוטי אלמוז, ‏כי החייל סרח, פעל בניגוד לערכים היהודיים, וכו' וכו' וכו', וכעת, כמו אדם שהשקיע במניה ומצפה ‏שתעלה, הם מצפים, מטעם אנוכי להחריד, כי המניה שלהם תעלה, וכי תחזיותיהם יתבררו כנכונות, הכל ‏למען הכבוד, היוקרה והטפיחה על השכם כי הם קראו את המציאות נכונה; לדעת ליבסקינד, ברגע שבכירי ‏מערכת הביטחון משדרים "רוח מפקד" וציפייה כי אזריה יורשע, כל המערכת, באופן מודע או שלא מודע, ‏פועלת לפי אותה "רוח מפקד" (אלו לא מילותיו של ליבסקינד אך המשתמע מהן), מה שמייצר תהליכים ‏מדאיגים:‏

• רסן תום נעמן שבעדותו הראשונה, הציג דברים לכאן או לכאן (אזריה סיפר לו, לדבריו, שהמחבל זז, ‏והיה יסוד סביר לחשד כי נשקפת מן המחבל סכנה), הקצין את עדותו לרעת אזריה ולטובת "רוח ‏המפקד", ככל שהזמן נקף וככל שההדים בתקשורת שידרו: "אנו רוצים לראות את אזרחיה מורשע".‏

• ברוך מרזל אשר ביקר בזירת האירוע מיד לאחר הירי, ואשר מעדותו משתמע כי ייתכן שהיה לאזריה ‏חשד סביר כי המחבל היה ממולכד בחומרי נפץ, לא נקרא להעיד, והרי, מזכיר לנו ליבסקינד, רשויות ‏תביעה אשר נמנעות מלזמן עד אשר עלול לסתור את התזה שלהן, אינן עושות מלאכתן נאמנה. ‏

ליבסקינד מתייחס גם לטענת התקשורת כאילו בוצע "עליהום", כביכול, של שיסוי והסתה ברס"ן תום נעמן, ‏והוא גורס כי לא היו לא שיסוי, לא הסתה, ולא נעליים; ‏

מומלץ לקרוא את הטור של ליבסקינד, לרבות הניתוח הסטטיסטי שהוא מביא, ואשר מפריך לחלוטין את ‏הרעיון כאילו "נערך קמפיין שיסוי" נגד תום נעמן: הביקורת של ליבסקינד היא שכל גורם המשמיע עמדות ‏הפוזלות לכיוון השמאלי (ראו ערך ראובן ריבלין או משה יעלון) ומותקף בביקורת לגיטימית, הופך את עצמו ‏לקורבן של "שיסוי והסתה". המציאות, ליבסקינד גורס, ומומלץ לקרוא את הניתוח בטורו, גורסת דבר הפוך ‏לחלוטין.‏