המצרים והבג"ץ שלהם <br>

צבי בראל, פרשן הארץ, מקדיש את הטור שלו להתרחשויות במצריים בשנתיים האחרונות, לטובת מי ‏שלא עקב באדיקות אחרי המהפכות שאירעו שם מאז כיכר תחריר. מסתבר, לפי בראל, שיש לנו בני דודים ‏לצרה, וישנה, למרבה ההפתעה, עוד אומה שמתמודדת עם עתירות לבג"ץ שלה כנגד החלטות שלטוניות, ‏ומחשבות של השלטון ליזום חוקים עוקפי בג"ץ, בדיוק כמו אצלנו.‏

אז ככה זה התחיל אצלם, לפי בראל: לפני מספר חודשים מצריים נכנסה לגירעונות כלכליים אשר חייבו ‏התערבות מבחוץ: וכמו שלנו יש את ארצות הברית עם הסיוע שהיא מעניקה לנו, למצריים יש את סעודיה, ‏שדרשה, תמורת הצלה כלכלית של מצריים, מסירה של האיים סנפיר וטיראן בים האדום. א-סיסי, חילוני, ‏שונא חמאס ושונא אחים מוסלמים, הוא טיפוס ריאליסט: הוא הסכים לצעד אשר היה בכוחו לעצור את ‏ההידרדרות של כלכלת מצריים.‏

אבל מסתבר שגם למצרים יש אנשי "אף שעל" משלהם, ואלו עתרו לבית המשפט המנהלי המצרי, שקבע, ‏כמה מוכר, שמצריים אינה יכולה למסור את אדמותיה:

אסיסי שקל אם לחבל ביחסיו העדינים עם ‏הפטרונית סעודיה, או להרגיז את העם (שתי החלטות שיש בהן פוטנציאל לערעור היציבות), ובחר, בשם ‏המדינה, להגיש ערעור על בית המשפט המנהלי המצרי, לבית המשפט העליון המצרי, במסגרתו יציג מסמכים ‏שמראים כי סנפיר וטיראן באמת היו של סעודיה, ומצריים לא מסרה שום דבר שהיה שייך לה מלכתחילה, ‏רק החזירה מה שהיה שייך לאחרים. ‏

מסתבר, אם כן, שהמצרים יותר דומים לנו ממה שחשבנו, למעט אולי עניין אחד:

על-פי בראל, במצריים ‏נערכות רפורמות להרחבת חופש העיתונות: הם הולכים להפסיק לעצור עיתונאים, ולהתיר קיומן של ‏הפגנות; אצלנו ביבי (בנימין נתניהו) ממנה את המקורבים שלו (רמי סדן) לראשות ערוץ 10, וה"הסכמה" בין ‏ש"ס לבין הליכוד שפעילותו של סדן תושעה, רק מעידה עד כמה ידו של ביבי תקועה עמוק בתוך התקשורת, ‏ועד כמה אנו הופכים דומים מן הבחינה הזו למדינות שלא היינו רוצים בכלל להידמות להן. שלא לדבר על ‏החברות שלו עם שאול אלוביץ', ששולט בחלק ניכר מן התקשורת בישראל.‏