אז לא יצאנו פראיירים (1)‏

בטורו השבועי ב"ישראל השבוע", המוסף של ישראל היום, עוסק מתי טוכפלד בהסכם עם טורקיה. הוא ‏מביא מדבריו של ח"כ אבי דיכטר, יו"ר וועדת החוץ והביטחון: האחרון רואה בהסכם עם טורקיה הסכם ‏חשוב ואסטרטגי, היות שלשיטתו, שלושת מוקדי השליטה בעולם הערבי הם מצריים, טורקיה ואירן, ורצוי ‏לאחוז ביחסים דיפלומטיים לפחות עם 2 מתוך השלושה. ‏

למשפחותיהם של החללים אורון שאול והדר גולדין, מסביר דיכטר ברוח זו, כי לטורקיה אין שליטה ממשית ‏על החמאס, והמצריים הם אלו שישפיעו; טוכפלד מציין, ובצדק, כי בעוד שקל להתווכח עם מתנגדים מבית ‏ומחוץ, קשה להתעמת עם הורים שכולים. ההורים השכולים, אגב, לא השתכנעו מדבריו של דיכטר.‏

טוכפלד גורס כי הגם שההסכם חיוני מבחינה אסטרטגית, מחירו כבד מנשוא: תשלום פיצויים ‏לטרוריסטיים: ההתנגדות להסכם, לשיטת טוכפלד, באה לידי ביטוי ב"עליהום" שנעשה על ח"כ חנין זועבי ‏במהלך הדיון בכנסת. את זועבי, לשיטת טוכפלד, אין צורך להדיח. הסיעה הערבית המשותפת, לשיטתו, כבר ‏תמקם אותה במקום לא ריאלי לקראת הבחירות הבאות. ‏

במקרים מסוימים, לשיטת טוכפלד, ההתנגדות להסכם היא צבועה: כך למשל ניתן לראות את התנגדותו של ‏בוז'י (יצחק הרצוג), שנכון להחזיר שטחים לפלשתינים, אך מתנגד להסכם זה. זהו אותו בוז'י, אשר הביע ‏עמדה מטעם מפלגת העבודה, בדבר חשיבות חיזוק הקשרים עם טורקיה.‏