אז לא יצאנו פראיירים (2)‏ <br>

דרור אידר מקדיש את הטור השבועי שלו בישראל היום לראיון עם פרופ' משה שרון, מומחה למזרח ‏התיכון, בנושא הכי חם היום: טורקיה, והאם יצאנו פראיירים;

דומה כי התחושה בישראל, גם בקרב ‏השמאל, היא ש"יצאנו פראיירים", ולפיכך, עיתונאים ופרשנים חשים צורך לנחם אותנו כי השד לא כל כך ‏נורא, וכי ההסכם הזה טוב לנו, גם אם המחיר לא נעים, ומהווה סוג של השפלה לאומית, בבחינת "תשלום ‏לטרוריסטים" שהיכו חיילים על הסיפון.


את תפקיד הנחמה הזו ממלא השבוע פרופ' משה שרון, מומחה למזרח התיכון, החוקר את המזרח התיכון ‏ואת האיסלאם ב 1,500 השנים האחרונות. שרון מנחם אותנו כי למעשה, ההסכם הוא הכרה של טורקיה ‏בזכותנו להטיל סגר על עזה, והפיצויים ששילמנו להם? המחיר הוא "כלום", לדבריו, ביחס להישג ‏האסטרטגי של שיתוף פעולה עם טורקיה. הטורקים יוכלו להביא מה שירצו לעזה, אבל דרך נמל אשדוד, ‏ובכפוף לבדיקות של ישראל. שרון מציין כי:‏

‏"אנחנו השגנו הישג גדול - שלא ייכנס דבר לעזה. הטורקים יכולים להקים שם תחנת כוח ודברים נוספים, ‏שההרס שלהם במלחמה הבאה יהיה כואב. ככל שגופים חיצוניים יבנו בעזה ויקדמו מיזמים יקרים- כך ‏יהיה לחץ על חמאס שלא לעצבן אותנו כי אנחנו עלולים להרוס את זה ביום אחד. כפי שבנו שדה תעופה ‏והרסו אותו ביום". ‏

שרון מסביר כי טורקיה הייתה זקוקה להסכם, לא פחות מאיתנו: ראשית, משום שטורקיה - דרך הפיוס ‏לישראל, סוללת את דרכה ליחסים טובים יותר עם נאטו ועם אירופה; שנית, משום שהיחסים עם ישראל ‏הם משקל נגד ליחסים המעורערים של טורקיה עם רוסיה, ושלישית: משום שטורקיה רוצה לזכות בהשפעה ‏במזרח התיכון על-ידי תהילה של "משחררי עזה". כאמור, למרות כל הרעש והצלצולים, המצור יישאר על ‏כנו. ‏

מומלץ מאוד לקרוא את הראיון השלם בישראל היום, ולו בכדי להירגע, ולהבין, שלא יצאנו כאלו ‏פראיירים.‏