הקוזק הנגזל הכחול

ג'ונתן ראסל, פרופסור לדת ולפילוסופיה, מסביר בטורו השבועי ב"האפינגטון פוסט" מדוע אין כל צורך ‏בתנועת ‏‎#BlueLivesMatter‎‏, כקונטרה לתנועת ‏‎#BlackLifeMatters‎‏.
‏
בטרם אגש לפרשן את טורו, קצת רקע: ‏‎#BlackLifeMatters‎‏ היא תנועה שצמחה בשנים האחרונות, על-רקע ‏ריבוי תקריות של ירי מצד שוטרים (לבנים לרוב), באזרחים (שחורים לרוב) שאינם חמושים. הנחת היסוד ‏של הקהילה האפרו אמריקנית בארצות הברית, היא שחייהם, לפחות בעיני רשויות אכיפת החוק, הפכו ‏זולים למדי; ‏

בשנים האחרונות התקשורת רעשה סביב הריגתם בדם קר של אזרחים אפרו אמריקנים רבים בידי ‏שוטרים: ניתן למנות ביניהם את סנדרה בלנד, שמצאה את מותה בתא מעצר משטרתי, אריק גרדנר, גבר ‏שחור אשר נחנק למוות על-ידי שוטרים לבנים וגרר גל הפגנות עם שלטים "אנחנו נחנקים" ו"איננו יכולים ‏לנשום", תמיר רייס, נער שהריגתו ע"י שוטרים לבנים יצרה מהומה תקשורתית רבתי, פרדי גריי, סם דובס, ‏מייקל בראון, טרבור מרטין, פילנדו קסטיל, והאחרון - אלטון סטרלינג, אשר גסיסתו תועדה במצלמות ‏פלאפון, הפכה לויראלית, והובילה להפגנות רבתי של שחורים ולבנים.‏

ההאשטאג - ‏‎#BlackLifematter‎‏ - הוביל לשתי תגיות נגד:
‏
האחת: ‏‎#AllLifeMatter‎‏ - תגית קטנונית ומתממת שיצרו גולשים לבנים, שכנראה לא מבינים שכן, ברור ‏ש"כל החיים חשובים", אבל החיים השחורים הם אלו שנתונים באיום תחת אלימות משטרתית, ולכן, יש ‏לצעוק את מה שלא ברור מאליו (ויש שחורים אשר מסתובבים בארצות הברית עם חולצות "אל תהרגו ‏אותנו", כבקשה מנומסת מן השוטרים).
‏
השנייה: ‏‎#BlueLifeMatters‎‏ - התגית הזו נוצרה ממש לאחרונה, לאחר שבחור שחור בשם מיקה ג'ונסון, ירה ‏ב 5 שוטרים לבנים בדאלאס. אז עכשיו התהפכו היוצרות, ויש שוטרים שחשים כל כך מקורבנים, עד שהם ‏חשו צורך ליצור מקבילה ל ‏‎#BlackLifeMatters‏ בדמות ‏‎#BlueLifeMatters‎‏.
‏
ג'ונתן ראסל, אם כן, מקדיש את טורו ליישור העיניים שגולגלו לשמיים בקורבנות: אין, לדעתו, להקביל בין ‏‎#BlackLifeMatters‎‏ לבין ‏‎#BlueLifeMatters‎‏, מכמה טעמים:
‏
א. ראשית, לטעמו, אי-אפשר ליצור הקבלה בין גזע לבין מקצוע. עם גזע נולדים. מקצוע בוחרים. גזע הוא ‏זהות עמוקה יותר ממקצוע. וכשהשוטרים, שממילא אפופים באחווה, אשר לטענת ראסל, גורמת להם להעיד ‏אחד לטובת השני גם כשהם מפשלים, או להעלים ראיות, לא צריכים לעבות את הסולידריות הממילא ‏קיימת‎ ‎‏ ומזיקה שלהם, בסולידריות נוספת, המקבילה, רחמנא ליצלן, לסולידריות גזעית של קבוצה ‏מקופחת: לדעת ראסל, הסולידריות דמיקולו של השוטרים תגרום לעוד טיוחים, עוד כיסתוחים, ועוד רגשות ‏אחווה מהסוג שפועל תמיד לרעת האזרחים הקטנים.‏

ב. שנית, גורס ראסל, יש משהו מתקרבן וקטנוני, בשימוש בהאשטאג ‏‎#BlueLifeMatters‎‏, כרפרנס ל ‏‎#BlackLifeMatters‎‏, כאשר כחולי המדים, השוטרים, אינם חולקים ולא כלום עם ההיסטוריה רווית ‏הדיכוי וההשפלות של הקהילה האפרו-אמריקנית בארצות הברית, קהילה שהובאה בספינות עבדים ‏לאפריקה כחפץ לשימוש הלבנים, ואשר עד היום, חבריה סובלים מקיפוח חברתי כלכלי, ומחוסר ביטחון ‏פיזי, עקב ריבוי תקריות הירי של שוטרים לבנים בעוברי אורח שחורים (לא-חמושים, יש לציין). ניסיון ‏כחולי המדים לתפוס טרמפ על קבוצה מקופחת באמת, הוא עלוב, עלוב, עלוב, לדעת ראסל (או כמו שיוסף ‏מ"היהודים באים" היה אומר: עולב עולב עולב).‏

ג. שלישית, טוען ראסל, שוטרים זוכים לכבוד, הערכה, תנאים שכר מועדפים, והלוויות מפוארות, כשהם ‏מתים. אין צורך בשום האשטאג שידרוש לכבד אותם, זה ממילא קורה, כל הזמן. וזאת לעומת הקהילה ‏האפרו-אמריקנית, שלא זוכה לכבוד, אלא נתפסת כגורם מסוכן ע"י מרבית השוטרים, עד כדי כך שיד ‏השוטרים קלה על ההדק, ולא כמטפורה. ‏

לסיכום, טוען ג'ונתן ראסל, התגית ‏‎#BlueLifeMatters‎‏ היא טפילות על ‏‎#BlackLifeMatter‎‏. התקרבנות ‏לשמה, ושימוש לא ראוי בתגית של מטרה חברתית נאצלה, לצורך התבכיינות של קבוצה פריבילגית.‏