הטור השבועי של
נחום ברנע ב
ידיעות אחרונות עוסק בנושא נפיץ: ביבי (
בנימין נתניהו) ונטייתו לבחוש בתקשורת.
מחד-גיסא, מציין ברנע, גופי התקשורת נהנים מחופש לא מבוטל, כולל לבקר את השלטון. מאידך-גיסא, ריבוי ערוצי תקשורת מקטין את כוחם, שלא לדבר, מציין ברנע, על השתלטות גופים כלכליים על ערוצי התקשורת. ברנע מציין:
"גופי התקשורת המקצועיים - שלושה עיתונים יומיים והיומונים הכלכליים שקשורים אליהם ושלושה ערוצי טלוויזיה - נחלשו מאוד כלכלית. הם מפטרים עובדים (תחנות הרדיו הן סיפור נפרד - הן מונות שתי תחנות ממלכתיות שנתונות תחת הפגזה ותחנות אזוריות מסחריות). אתרי האינטרנט מכרסמים בהכנסתם ובכוחם של גופי התקשורת הוותיקים, אבל עיתונות היא רק חלק מהמודל הכלכלי שלהם.
הרשתות החברתיות מספקות מידע, אבל לעיתים קרובות מידי הוא מוטה, שולי ושקרי. הן הפכו לכלי עיוור, מסוכן, בידיים מופקרות".
אך האיום העיקרי לתקשורת בישראל, גורס ברנע, הוא האובססיה של ביבי כלפי התקשורת, שרואה בתקשורת האיום מספר אחד, לפני, אפילו, האיום האירני. עכשיו ביבי, לטענת ברנע, מנסה לחבל בשידור הציבורי, משום שיש מי שלטענת ביבי ניסו לחבל ב
ישראל היום של
שלדון אדלסון: ברנע מזכיר כי איש לא ניסה לחבל בישראל היום, וכל שניסו לעשות, הוא למנוע את הפצתו בחינם.
ברנע מסכם את מסקנתו, ולפיה ביבי מחבל בתקשורת בישראל בשיטה משולבת - גם בשיטת רג'פ טיפ
ארדואן (כלומר חיסול כוחני של התקשורת) וגם בשיטת סילביו ברלסקוני האיטלקי (הטבעת התקשורת הרצינית בעשרות ערוצים של כלום).
בהמשך טורו עובר ברנע לדון בפרשת
ירון דקל/
אביגדור ליברמן/
מחמוד דרוויש - פרשה אשר לטענתו נופחה מעבר לכל פרופורציה, ונבעה מכך שבסך-הכל ליברמן חדש בתפקיד, וטרם הספיק לקרוא את חוות הדעת של המשנה ליועמ"ש
אביחי מנדלבליט -
דינה זילבר, ולפיה, מפקד תחנת גל"צ זוכה לאוטונומיה מוחלטת.
ובכל זאת יש לו ביקורת על האופן שבו השלטון (
מירי רגב) מנסה להתערב בתכנים של גל"צ. מומלץ לקרוא.
ובהמשך, ישנו ראיון מרתק עם האינטלקטואל היהודי צרפתי ברנר אנרי לוי, שבאופן מפתיע אינו משתייך לשמאל הרדיקלי, חרף היותו אינטלקטואל. הראיון מרתק ומומלץ לקריאה: בין היתר מסביר לוי כי ישראל אינה המדינה הפשיסטית שמצוירת בעולם, ויש לו כמה דברים מעניינים לומר על עליה לישראל של יהודי צרפת, על הבחירות בארצות הברית, וגם על מאבקים הצודק של הכורדים. אם יש שעה פנויה בסופ"ש, הטור של נחום ברנע מומלץ הפעם במיוחד.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
