ביבי מחסל את החברה האזרחית

רן אדליסט, בטורו השבועי במעריב עוסק בהשוואה בין ביבי (בנימין נתניהו), דונאלד טראמפ ורג'פ טאיפ ‏ארדואן. הוא כיתר את טורו בכותרת "השילוש הקדוש", וטוען שדיקטאטורים מסתדרים מצוין אחד עם ‏השני.‏

איכשהו, המאמר כולו חש מאולץ, בניסיונו להתאים את עצמו לסלוגן הקליט "השילוש הקדוש". ומה עם ‏פוטין, בעל בריתו הטראנס-יבשתי של טראמפ, זה שעושה לו עבודות קבלנות באינטרנט ומאתר עבורו ‏מיילים של היריבה הדמוקרטית הילרי קלינטון? זה שמחסל את התקשורת, כפי שביבי עושה, גם אם ‏באמצעים קצת אחרים?‏

אבל אין, כידוע, סלוגן "הריבוע הקדוש". ניחא. ‏

אדליסט כותב:‏
‏
"הג'וקר של טראמפ, ארדואן ונתניהו הוא המלחמה בטרור מחוץ וברעים ו/או הבוגדים מבית. המיתרים ‏שעליהם הם פורטים הם בסיסיים, פשטניים ויעילים: פחד, שיסוי, חנופה, איום ורהבתנות אין קץ".‏

אדליסט מסכם את הפואנטה שלו: את הדמוקרטיה ואת מוסדות החברה האזרחית בטורקיה, נפנף ארדואן ‏בקלות יחסית, כי הדמוקרטיה שם הייתה שבירה ממילא; לעומת זאת, לשיטת אדליסט, לביבי ולטראמפ ‏מצפה עבודה קשה יותר בקעקוע יסודות הדמוקרטיה והחברה האזרחית, תוך התחפרות ב"אנחנו", כשהם ‏מתייחסים ללאום, לאום אשר לדעת אדליסט, בעידן הגלובליציה, הוא בכלל ישות מדומיינת, ארכאית ולא ‏רלוונטית.‏

ואני שואלת: מה נסגר? ההשוואה בין ביבי לטראמפ, או בין האופן שבו ביבי וארדואן מחסלים, כל אחד ‏בדרכו, את התקשורת ואת מוסדות החברה האזרחית, היא בהחלט נושא עסיסי לטורים המשעשעים ‏בנבואות הזעם שלהם, משום שאין שום דבר שניתן לעשות כנגד האפוקלפסיה שטומנים בחובם אנשים כמו ‏ביבי וטראמפ, מעבר לחיוך אירוני. ‏

אבל הטור הזה לחלוטין לא ברור, ולא מסביר כיצד הזהות הגלובלית יכולה להחליף את הזהות הלאומית. ‏ואני לתומי סברתי כי אדם מורכב ממספר זהויות, ולכל אלמנט (הלאומי והאחר), מרכיב כזה או אחר ‏באישיותו. איכשהו אדליסט הפך עניין מורכב לפשטני לאללה, פשטני כמו הנאומים של טראמפ שרוצה ‏להפוך את אמריקה ל ‏great again‏.