נתניהו התעלם מאיום המנהרות <br>

אמיר אורן עוסק בטורו השבועי בהארץ באיום המנהרות: ביבי (בנימין נתניהו), בכדי לכסת"ח ‏את עצמו, טוען שידע, והזהיר, והתריע. אמיר אורן בטורו ממחיש את ההפך: המידע הובא לידיו, אך ‏הוא התעלם ממביאי המידע והתייחס אליהם כאל טרחנים מקצועיים.‏

אורן כותב:‏

‏"נתניהו לכוד בסתירה פנימית: הוא להוט לשבחים על חלוציותו באבחון מחלות ("הראשון ‏שזיהה"), בעודו מתנער מאחריותו למחדלי הטיפול בהן. דרכו להיחלץ מהמבוך היא באזכור מלל: ‏אמרתי, הוריתי, הנחיתי. בין ההטיות החסרות: עקבתי, בדקתי, וידאתי"?‏

אורן מביא את סיפורו של יוסף לנגוצקי, חברו משכבר הימים של ביבי, וגם מומחה למנהרות. ‏מסאגת ההתכתבות ביניהם, זה נשמע ומרגיש כאילו הדרג הנמוך במשרד ראש הממשלה התייחס ‏אל לנגוצקי כאל טרחן, והשיב לו בנימוס מלא פטרונות כי "פנייתו תטופל". כאמור, הפנייה לא ‏טופלה, והשאר פרוטוקולי וועדת חקירה (שאולי תקום), ועמודים בדוח מבקר המדינה. ‏


אורון מוסיף: "הוא אינו יכול לאחוז במנהרה משני פתחיה. אם יש לו סמכות, יש לו גם אחריות; ‏ואם אינו אחראי, איזו משמעות יש לתואר ולשררה שלו".‏

אורון ממליץ ליצור מנגנונים לקבלת אחריות אשר נושאים באחריות ואשר נוהגים שקיפות, כפי ‏שהיה בימי גולדה מאיר ובן גוריון (ולא "שביעיה"/"חמישיה"/"שישיה" - מנגנונים מאולתרים נוסח ‏ביבי). וגם, מציע לו אורן, להפסיק להשתמש בהיותו אח שכול ליוני נתניהו בכדי להשתיק ביקורת ‏לגיטימית על מחדלו, תוך העברת האמפתיה לכיוונו. ‏