שלטון החוק בסימן שאלה

פרופ' אריה אלדד מקדיש את טורו ממעריב על האיפה ואיפה של עיתון הארץ, והשמאל, בהתייחסם ‏לשלטון החוק. הוא כותב:‏
‏
"הארץ תומך באכיפת החוק רק כשהוא משרת את מטרת העל שלו - פינוי כל ההתנחלויות והקמת מדינה ‏פלשתינית בקווי 67'. שלטון החוק אינו ערך. הוא כלי ציני בידי העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר ‏כפנחס". ‏

הוא ממשיך וכותב: "הם לא יהססו לתקוף את הפרקליטות ואת בית המשפט העליון אם החלטותיהם ‏ופסיקותיהם אינן נושאות חן בעיניהם, אך יתגוללו על כל מי שיעז למתוח עליהם ביקורת מימין. כי אז ‏יאשימו אותם בהרס "שלטון החוק"". ‏

על מה יצא קצפו של אלדד? אז מסתבר שמסביב לכביש 1, במקטע שבין ירושלים לבין גשר אלנבי, מקימים ‏הבדואים, בחסות האיחוד האירופי מבנים רבים, בניגוד לחוקי המנהל האזרחי. תושבי ההתנחלויות ‏באזור פצחו בפעולה ובשנים האחרונות הואט קצב הבנייה, עקב המידע שהמתנחלים הביאו לרשויות, ‏והאחרונות אוכפות את חוקי התכנון והבניה בגדה, והורסות את הבתים.‏

עד שהחלו המתנחלים לפעול, לטענת אלדד, המדינה היססה בפעולות האכיפה, היות שעל הבתים התנוסס ‏סמל האיחוד האירופי, וישראל הרי חוששת מן הטוקבקיסטים של העולם, מן האו"ם, האוניברסיטאות, ‏והאיחוד האירופי. ‏

אלדד מתלונן על כך שאנשי השמאל והארץ אשר רוממות שלטון החוק בפיהם, זונחים את החוק הזה ‏ומשליכים אותו הצידה, כחפץ שאין לו שימוש, כשמדובר בחוק שאוסר הקמת מבנים בלתי חוקיים על-ידי ‏פלשתינים או בדואים בגדה.‏

עד כאן טיעונו של אלדד שאותו הוא מתבל בתיאור שכמו נלקח מ"עלובי החיים" גרסת 2016, על המתנחלים ‏בגדה, שחיים בקרוואנים מתפוררים משום שאינם יכולים לבנות בתי קבע, ורואים בעיניים כלות כיצד ‏הבדואים מרחיבים את המבנים שלהם. ‏

חומר למחשבה לפרופ' אלדד: המושג "שלטון החוק" אינו מתעסק אך ורק בחוק היבש, אלא בעיקר במהות ‏העומדת ביסוד החוק; ‏

האם החוק החל בגדה המערבית, חוק אחד לישראלים היהודים וחוק שני לפלשתינים הוא צודק? האין זה ‏חוק שחוקק בעל הכוח, הריבון, המנהל האזרחי בגדה, כלפי מי שאין להם כוח, ואין להם זכות דמוקרטית ‏להשפיע על גורלם? אז כן, אם נתייחס למושג "שלטון החוק" במובנו המצומצם, היבש, הרזה, הצר, אז ‏השמאל וה"ארץ" נוקטים איפה ואיפה. אבל מעבר לחוק היבש שנוצר בידי החזק בכדי לדכא את החלש, ‏ישנו אלמנט שלטון החוק: לא כל חוק שכתוב על ספר החוקים עולה בקנה אחד עם עיקרון שלטון החוק, ‏במובנו המהותי והעמוק יותר.‏

ואם לרגע זה נשמע כמו משנה רדיקלית שמאלנית, אז זהו, שלא: ספר החוקים מלא כרימון בחוקים ‏שמייצגים את הפער בין החזקים לחלשים בכל שדרות המשפט: ‏
חוקי ההוצאה לפועל הם דרקוניים, ומאפשרים לבנקים, חברות סלולר, ואפילו אמבולנסים שמסיעים ‏אנשים לחדרי מיון, להתעשר באופן "חוקי" אך לא כשר מפתיחת תיקי הוצאה לפועל וגביית ריביות ‏דרקוניות; חוקי המעצרים מבטיחים כי אדם יהא עצור מספיק זמן לפני משפט, עד שהוא ישבר ויודה; ‏

הפסיקה עדיין רואה ב"הודאה", גם כזו שניתנה בתנאי לחץ נפשי (שנגרם במעצר), "מלכת הראיות"; ‏הרשעת רומן זדורוב ממחישה את הפער העצום בין החוק, לבין עיקרון שלטון החוק: זה האחרון לא נכח ‏שם, כשזדורוב הורשע בפעם המי יודע כמה; עיקרון שלטון החוק נפגם כגוף הביקורת על הפרקליטות ‏ממוסמס על-ידי פרקליטים; ‏

וישנן עוד עשרות דוגמאות כיצד חוקים שחוקקו על-ידי גורמים חזקים: קבלנים, אנשי נדל"ן, לוביסטים של ‏תאגידים כאלו או אחרים, משרתים חוסר צדק, ומהווים "חוק" במובנו הפורמלי, אך כזה שסותר את ‏עיקרון שלטון החוק במובנו המהותי. ‏