המכרז על רוח צה"ל

עמוס הראל מהארץ מקדיש את פרשנותו הפעם לרוח צה"ל, לרבות הרוחות ה'שורקות' מסביבה. ‏אז מסתבר שחינוך קציני צה"ל הוא נושא למכרזים, וכי בשלושת השנים האחרונות חינכו את קציני ‏צה"ל אנשי עמותות בינ"ה ומכון הרטמן, ארגונים אשר נטען לגביהם שהם "סמולניים" מידי ‏‏(הטענה הועלתה בנאומו של הרב יגאל לוינשטיין, אך נשכחה מן הלב היות שהוא יצא בהתבטאות ‏אומללה נגד להטב"קים). ‏

הראל כותב:‏

‏"בנאומו מעורר המחלוקת יצא לוינשטיין נגד חיל החינוך, המטיף לחיילים בזכות פלורליזם. אך ‏דווקא כותבי המכרז במשרד הביטחון שבו ועיגנו במפורש עמדה זו: "הספק מתחייב כי תכני וערכי ‏הסדנאות שיעביר יהלמו את תפיסת צה"ל בתחום הזהות הישראלית-יהודית, תפיסה פלורליסטית ‏ורב-קולית". טענה נוספת המופנית, בעיקר נגד מכון הרטמן, היא שההשתלמויות שלו לצה"ל ‏מארחות רק אנשי שמאל קיצוני. אולם, כתב ערוץ 10 לענייני התיישבות, רועי שרון, פרסם השבוע ‏את רשימת המרצים בהשתלמויות, הכוללת אנשי ימין רבים ובהם הרב דוד דודקביץ מההתנחלות ‏יצהר, רן ברץ (כיום איש לשכת ראש הממשלה) ואנשי עמותת אלע"ד הפועלת לייהוד מזרח ירושלים ‏ובארגוני הר-הבית".‏


מסתבר, כך לפי פרשנותו של הראל, כי המתחים בין צה"ל לבין החברה הישראלית מתנהלים בשני ‏מישורים - שגם נפגשים ביניהם. המישור האחד הוא - אילו ארגונים ועמותות יזכו במכרזים לחינוך ‏קציני צה"ל, ומי ירביץ את תורתו בקצינים בהתהוות, או במילים אחרות, מה יהיה התמהיל ‏‏(מבחינת גווני החברה הישראלית), אשר 'ירכיב' את רוח צה"ל.‏

המתח השני, כך לשיטת הראל, הוא המתח בין רוח צה"ל בעת לחימה, לבין הביקורת - מבית ומחוץ, ‏על פעולות צה"ל. על-פי פרשנותו של הראל, מסתבר שרוח צה"ל נעה בתנועת מטוטלת - במבצעים ‏צבאיים מסוימים מסכנים לוחמים שלנו, בכדי לחוס על חפים מפשע ועל אזרחים לא מעורבים בצד ‏השני (ראו לדוגמה חומת מגן), ובמבצעים אחרים, בעקבות ביקורת על האבדות בקרב חיילי צה"ל, ‏דווקא "מפגיזים" בנדיבות, וזאת בכדי להגן על חיי החיילים (ראו ערך מלחמת לבנון השנייה ב ‏‏2006). ‏

תנועת המטוטלת הזו נעה מצד לצד, ובכל מבצע, כך לפי הראל, 'תזה' אחרת שולטת בכיפה: פעם זו ‏הגישה שמעדיפה את חיי הבלתי מעורבים על פני חיי חיילי צה"ל, ופעם אחרת זו גישה המעדיפה ‏לפעול מן האוויר ולא לסכן את החיילים. ולאחר פרשת גלעד שליט, המטוטלת נעה בכיוון נוסף, ‏כאשר במבצע צוק איתן, החשש מחטיפה אופציונלית נוספת גרם להפעלת 'נוהל חניבעל' ולירי חסר ‏אבחנה, ובלבד שלא נגיע לעסקת שליט 2, או לעסקת רג'וב 2. ‏

בין שני המתחים האלו, לפי הראל, ישנם קשרי גומלין: רוח צה"ל, אינה מושפעת אך ורק מרוחות ‏התקשורת (לרבות הבינ"ל, כולל דוחות גולדסטון למיניהם), אלא גם מן הרוח החינוכית שמוחדרת ‏לקציניה לעתיד לבוא, ויש הטוענים כי הקו השמאלני של מכון הרטמן ושל בינה, חלחל לרוח צה"ל, ‏אשר לטענת גורמים בימין היא הרבה יותר רופסת, וכי סכין מתוצרת ה"סמול" נתקע עמוק עמוק ‏בגב הצבא, ומסתובב שם שוב ושוב. ‏

מומלץ לקרוא את המאמר של הראל, בכדי להתוודע אל הגורמים המעצבים את רוח צה"ל, ובכדי ‏להבין כי הרוח הזו נתונה לתנודות, לפי הרוחות הנושבות מן התקשורת, ועדות החקירה, הורים ‏שכולים, גינויים באו"ם, ועמותות שזוכות במכרזים. זו רוח שבהחלט משנה כיוון ותנופה ו"זורמת ‏עם הרוח" (כל פעם רוח אחרת). ‏