פרס החולם עדיף על הריאליסטים

בן-דרור ימיני מידיעות אחרונות מקדיש את טורו השבועי ב"מוסף לשבת" לשמעון פרס;

הוא פותח את טורו במשנה של פרס, ולפיו, הערבים התהפכו מ"שלושת הלאווים" של חרטום, להסכמה למדינה פלשתינית בגבולות 67', ואפילו פחות מזה, לא מ"אהבת ציון", אלא מהבנת כוחה של ישראל, כוח שפרס סייע לכונן.

ימיני מציין כי המהפך של העולם הערבי החל בשנת 2000, כאשר סעודיה, מצריים, ירדן ומרוקו "קיבלו את תוכנית קלינטון, שכללה לא רק הכרה בישראל, אלא הכרה בישראל כבית לאומי של העם היהודי".

בן-דרור ימיני, אשר כותב על הסכסוך הישראלי פלשתיני מנוקדת מבט מפוכחת, ומי שסבור שצריך לחלק את הארץ ולסגת מן ההתנחלויות, אבל אין לו שמץ של סנטימנט מיותר כלפי הפלשתינים, מציין כי פרס "נזף" בו כי הוא ריאליסט מידי. ימיני, מצידו, קיבל את הנזיפה בהכנעה. הוא כותב:

"אני מקבל בהכנעה את הנזיפה של פרס. משום שלפעמים צריך חלום ותקוה ואפילו ממד של אשליה כדי להוביל להגשמה. זה היה שמעון פרס. האיש החולים שהגשים יותר מכל הריאליסטים".