מנדלבליט והיחס המיוחד לביבי

דן מרגלית מישראל היום פותח את טורו בסיקור מערכת הבחירות המלוכלכת בארצות הברית. הוא כותב:

"איש מהמועמדים הרפובליקנים שהתמודדו נגד פרנקלין דלאנו רוזוולט בארבע מערכות בחירות לנשיאות לא סיפר לבוחרים כי הוא נכה הצמוד לכסא גלגלים. גם ריצ'רד ניקסון לא העיר שיריבו הדמוקרטי ג'ון פיצג'רלד קנדי סובל מכאבי גב עזים ונוטל תרופות שהן כמעט סמים. לא כמו דולנאלד טראמפ, שמרבה לעסוק במצב בריאותה של הילרי קלינטון.

מנגד, איש מהמתמודדים בבחירות לנשיאות לא הזכיר מעולם ליריבו את מערכות המין התוקפניות שקיים מחוץ לנישואים, ואילו קלינטון חשפה את טראמפ עירום ועריה על ניבול פיו ושורה של נשים הטוענות שתקף אותן. בחירות 2016 יזכרו כמלוכלכות בתולדות ארה"ב".

לדעת מרגלית - זהו קהל היעד, אשר התבהם - משני צידי המתרס - הבוחרים והנבחרים.

על הרפורמות ששקד מנסה להעביר בבית המשפט העליון כותב מרגלית:

"אחר כך תישך קומת העליון. הלפיד לא יהבהב כבעבר. הבסטיליה האחרונה והחזקה מכולן של ההסברה הישראלית תספוג מכה קשה, אולי אפילו אנושה. דוברי ישראל יגיעו להרווארד ולקולומביה ול-MIT בידיים ריקות ועם לשון בחוץ".

בהמשך טורו עוסק מרגלית בבדיקה אשר טרם הפכה לחקירה, של בנימין נתניהו. מרגלית מתפלא מדוע התקשורת ידעה הכל עוד בטרם חקירה, על החקירות בעניינם של אריאל שרון, בנימין בן-אליעזר, אהוד אולמרט, אביגדור ליברמן ואברהם הירשזון, ומדוע ביבי זוכה ליחס מיוחד. באמת, מדוע? (רמז: אביחי מנדלבליט וקרבתו למושא החקירה, סליחה, בדיקה).