אין ברירה אלא לפנות לאו"ם

זאב שטרנהל מהארץ מקדיש את טורו להשמעת בת-קול מוסרית כנגד ההתלהמות הפשיסטית הדורשת בכפייתיות פטריוטיזם בוטה ומוגזם, כזה שאוסר כל ביקורת על המדינה. הוא כותב:

"ארגון "בצלם" וידידי שלום עכשיו בארה"ב ראויים לכל תמיכה על הופעתם האמיצה במועצת הביטחון. מי שמכריח את גופי החברה האזרחית לפנות לדעת הקהל העולמית ולמוסדות בינלאומיים היא הממשלה עצמה, סרבנית שלום עיקשת וקיצונית. רק היא, והכוחות שהיא מייצגת, מעוניינים לשמור את הכביסה המלוכלכת מוסתרת מעין חיצונית. מבחינתם, הכיבוש וההתנחלות חייבים להישאר עניין פנימי המוגן על-ידי כסות מזויפת של פטריוטיות, כי רק כך אפשר להנציחם.

לכן, הדרך היחידה למנוע מהימין להצליח במזימתו היא לפנות לעולם ולערב מוסדות בינלאומיים. אין בכך שום פגיעה בדמוקרטיה, או עקיפה של הכרעת הרוב: הרוב היהודי אינו זכאי להפר בגסות את זכויות האדם של הפלשתינים ולמנוע מהם את זכות ההגדרה העצמית. אין לרוב לא זכות מוסרית ולא זכות משפטית לעשות את כל מה שעולה על דעתו. כאשר הרוב מתעלל בעקרונות יסוד של זכויות האדם הוא מאבד את הלגיטימיות שלו".

שטרנהל סבור כי הימין בהיסטריה, ולכן הוא תוקף; הוא סבור שאם הממשלה אינה יכולה "להזיז כמה בתים בעמונה" (ו"לא יכולה" שקול ל"לא רוצה"), מוטב שגורם חיצוני יכפה זאת עליה.

שטרנהל אינו סבור שסרבנות הערבים להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי מהווה מכשול, אבל הוא צודק חלקית. שהרי גם ב 2000, 2001 ו 2008, כאשר הצענו לפלשתינים את חצי המלכות, הם שלחו לנו אצבע משולשת בדמות אינתיפאדה ב 2000 ו 2001, ושתיקה רועמת עם פניה לאו"ם ולגורמים בינ"ל ב 2008.

כך שלא סביר להניח שאם יפונו כל ההתנחלויות, הדבר ישביע את רצון הפלשתינים. אממה? הרחבת ההתנחלויות מייצרת מצב בלתי הפיך ומחבלת בכל אפשרות עתידית לשלום, וסוגרת את הגולל על החזון הציוני.