קריסה, נוסח ספרד

העסקים הקטנים בספרד לא מצליחים לצאת מהמיתון, ולא נראה שמישהו בממשלה מתכוון לעזור להם - כותב (30.3.17) ניק לייבר בשבועון ביזנסוויק.

קחו לדוגמה את ריקרדו סיינז, המנהל חנות מכולת משפחתית בת 50 שנה במדריד. לפני המשבר של 2008 הסתכם המחזור שלה ב-25,000 אירו בחודש; כיום הוא עומד על 10,000 אירו בלבד. סיינז צופה שהמכירות ימשיכו לצנוח: לקוחותיו הוותיקים הולכים לעולמים והצעירים מעדיפים את המרכול הסמוך. כל העובדים עזבו והוא אינו שוכר חדשים; הוא עובד לבדו, שישה ימים בשבוע, 11 שעות ביממה.

ההכנסות של העסקים הקטנים והבינוניים בספרד צנחו ב-32% בשנים 2014-2007, מציין ביזנסוויק, ומספר עובדיהם ירד בממוצע ב-27%. לעומת זאת, בחברות הגדולות המכירות נותרו יציבות ומספר העובדים עלה ב-7%.

עסקים קטנים - עד תשעה עובדים ועד 2 מיליון אירו בשנה - מהווים 96% מבין 3.2 מיליון העסקים בספרד. הם אחראים ל-33.5% מהתעסוקה במגזר הפרטי, 4 נקודות האחוז יותר מן הממוצע באיחוד האירופי. רובם אינם שורדים לטווח ארוך, מה שפוגע בתפוקה הלאומית - ומהווה אתגר חברתי משמעותי הניצב בפני הספרדים.

חואן קרלוס חימנז הוא דוגמה נוספת. מזה 26 שנה הוא הבעלים של חברה לריהוט משרדי המעסיקה 40 עובדים, וכבר מכר את ביתו וחיסל את חסכונותיו כאשר החברה פשטה את הרגל לאחר שבשיאה הגיעה למכירות של 11 מיליון אירו בשנה. בשנת 2015 הקים עם אשתו וכמה מעמיתיו חברת ייעוץ, בניסיון לנצל את נסיונם לטובתן של חברות בתחום שכן שרדו.

מאז החל המשבר ב-2008 העבירה ממשלת ספרד שורה של חוקים שנועדו לסייע לעסקים לשכור עובדים ולקבל אשראי - אך בשורה התחתונה, העזרה של צעדים אלו לא הייתה משמעותית וחברות עודן מפחדות לשכור עובדים ולהתרחב. המימון בספרד הוא היקר ביותר בין המדינות העיקריות באירופה, וחברות קטנות משלמות ריבית הרבה יותר גבוהה מאשר החברות הגדולות. בעיה קשה עוד יותר היא מוסר התשלומים הירוד, המביא לכך שבממוצע עוברים שלושה חודשים עד לקבלת התמורה - וכך נאלצים הבעלים לעסוק בהישרדות היום-יומית במקום בעתידו של העסק.