• ג'ואל שטיין, בעל טור בשבועון טיים, תיאר בסוף השבוע את החוויות שלו ושל אשתו בתחום הנשק – עם קשר ישיר לנשיאות טראמפ. הדברים נכתבו בגוף ראשון וכך גם מובאים כאן עיקריהם.

יש הרבה אנשים שאשתי המקסימה קסנדרה מתבטאת נגדם בדברים חוצבי להבות, אבל הגרועים ביותר מבחינתה הם בעלי רובים. כמי שגדלה בעיר כפרית של חובבי נשק, היא מוצאת שאנשי המשמר האזרחי הם מאצ'ואיסטים בריונים וגיבורים בעיני עצמם.

לכן, זה היה מפתיע שבשבוע שבו דונלד טראמפ ניצח בבחירות לנשיאות – אירוע שאתם ודאי זוכרים, כי הוא לא מפסיק לדבר עליו – קסנדרה אמרה שהיא חושבת לקנות אקדח. היא רצתה להגן על עצמה מפני אנשים שיש להם אקדחים כדי להגן על עצמם מפני אנשים כמותה שרוצים לקחת מהם את האקדחים שלהם. היא מתכוננת למלחמת אזרחים שפילוסופים דקונסטרוקים חלמו עליה.

מתברר שנשים רבות חשות כך. כמה מידידותיה הליברליות של קסנדרה מדברות על הליכה למטווח. בחודש פברואר פתחה מרסלה טינגר, לשעבר במשמר הלאומי, קורס ירי לנשים ליד אטלנטה; מאז היא התבקשה לאמן יותר מ-700 נשים ב-11 ערים. היא הציעה שארכך ככל האפשר עבור קסנדרה את קורס הירי בכך שנדבר הרבה על זה. אבל בכלל לא הייתי בטוח שאנחנו עוד מדברים על זה.

קסנדרה ביקשה שאקח אותה למטווח לרגל יום הולדתה. חברי, השוטר כריס קוניאק, הזמין אותה למטווח בתחנה שלו. קסנדרה נעלה מגפיים נמוכות, לבשה מכנסיים שחורים מבריקים ואספה את שערה לקוקו, משום שאין דוגמה לנשים יורות מעבר לסרטי פעולה. הגענו לתחנת המשטרה הות'וורן, לא הרחק מביתנו בלוס אנג'לס, וקוניאק ושוטר נוסף לקחו אותנו למטווח.

שאלתי את קוניאק אם הם ערכו בדיקת רקע, אבל הוא אמר שאין צורך משום שהוא מכיר אותי. זה נראה מוזר: הם לא מכירים את קסנדרה ותנו אקדח בליבה של תחנת משטרה לאישה שרוצה ללמוד לירות משום שהיא מתנגדת לממשל הנוכחי. וזה בזמן בו עלי להציג דרכון ורשיון נהיגה, לתת טביעות אצבע ולחלוץ נעליים בבידוק בשדה תעופה.

קסנדרה לא יכלה להאמין למספר התרמילים שהיו על הרצפה, ומצאה שה"ברטה FA92" גדול בהרבה מאקדח חלומותיה. "תיארתי לעצמי אקדח קטן – משהו ורוד שאני יכולה להכניס לארנק שלי". לאחר כמה סיבובים הציעו לה השוטרים רובה מוסטנג, הרתע שלו חירפן אותה והשוטרים התקרבו ונתנו לה הוראות יותר מדויקות: "תורידי את האצבע מההדק" אחרי כל ירייה, במהלכן צרחה "ישו!" ו"וואו!". היא הורידה את הרובה וניערה את זרועותיה, שרעדו ממילא. "חשבתי שיהיה לי פרץ אדרנלין ושיהיה זה כיף, אבל זה היה מפחיד", אמרה לי. היא ויתרה על ה"קולט 15AR".

השוטרים שמחו לראות שהבנו שצליפה היא כל כך קשה, עד שאפילו מקצוען אינו יכול להוציא רובה מידיו של מישהו. אני שמחתי לראות שאם קסנדרה בכל זאת תשיג איכשהו אקדח, היא לא תוכל לפגוע בי.

בדרך הביתה קסנדרה אמרה שהיא רוצה ללכת שוב למטווח, הפעם עם מדריכה ורק עם אקדח קטן. כאשר שאלתי אותה אם היא בכל זאת רוצה להחזיק אקדח בבית, דבר שאני מתנגד לו בתוקף, היא אמרה: "אני לא רוצה שתכתוב במאמר האם יש לי או אין לי אקדח בבית". ואחרי שנייה: "אולי יש לי אקדח בבית ואני מסתירה אותו ממך". ואז: "יש לי אקדח בבית, ג'ואל. אני אומר לך כאן ועכשיו: יש לי אקדח בבית".

אני לא בטוח שאצא בחיים מתקופת הנשיאות הזאת, פשוטו כמשמעו.