דומה שהיחס מול העיתונות הוא הנושא המרכזי בו טראמפ פעל ופועל לפי האינסטינקטים שלו, שבאו לידי ביטוי בהצהרותיו בקמפיין. שפירו מדגים זאת בתחום הסחר הבינלאומי, בו יש לו עשרות שנות ניסיון והצלחות: "טראמפ אמר שיטיל על סין מכס של 45% ויגדיר אותה כמניפולטורית במטבע – אבל הוא לא עשה את זה. הוא מבין, שלא יוכל לקבל כך את שיתוף הפעולה של הסינים בנושא קוריאה הצפונית. חוץ מזה, מה יקרה כשהם יגיבו בפעולות תגמול נגד בואינג ואפל וחקלאות אמריקנית?

"טראמפ הגיש דרישות בנוגע ל-NAFTA ואיים לפרוש מההסכם הם הן לא ייענו, אבל כל אנשי המשק – החל מתומכיו הגדולים ביותר בתעשיות הרכב והפלדה – אמרו לו שזה הצעד הבודד שיגרום לכלכלה את הנזק הגדול ביותר. ידוע מה שטראמפ אמר: 'מי ידע שביטוח בריאות כל כך מסובך?'. ובכן, גם סחר בינלאומי ודיפלומטיה הם מסובכים".

צריך דווקא לשבח את טראמפ על כך שהוא לומד את העובדות ואיננו דבק בהצהרותיו המוקדמות.

"זה אכן לא דבר רע שבתור נשיא הוא מוכן לשנות את עמדותיו. רוזוולט אמר שיאזן את התקציב ואז הגיש תקציב גרעוני; קנדי טען שלברית המועצות יש יותר טילים מאשר לנו, ואז למד שההפך הוא הנכון. בתחומים מסוימים טראמפ אולי עושה זאת, או לפחות מכיר בכך שהפתרון הפשוט שעליו חשב איננו נכון. הטענה שלי כלפיו היא על כך שהוא מלבה להבות בכל תחום: עיתונות, גזע (אירועי שרלטוסוויל), מקסיקנים, מוסלמים".

שפירו מצייר תמונה של טראמפ הנקרע בתוך עצמו בנוגע ליחסו לעיתונות. "הוא מכיר בכך שעיתונות חופשית-באמת מהווה איום עליו ובעיניו היא האופוזיציה. הפוסט, הטיימס, CNN ו-MSNBC
אכן נגדו, אבל הדיווח שלהם עובדתי. לא הם החליטו לפטר את ג'ים קומי ולא הם החליטו לזמן לבית הלבן פקידים רוסים ולדווח להם על כך. כאשר העיתונות כתבה נגד הרפורמה במס, היא ביטאה את העובדה שיש מעט מאוד מומחים התומכים בה והסבורים שהיא הוגנת ותביא את הצמיחה המובטחת.

"מצד שני, במהלך הקמפיין כמה עיתונאים מהפוסט כתבו ספר בשם
Trump Revealed. הם יצרו קשר עם משרד העיתונות שלו, אמרו שהם כותבים את הספר, כי נראה שהוא יהיה המועמד הרפובליקני וביקשו ראיון איתו. היקס הופ, שהייתה מזכירת העיתונות שלו, אמרה: 'עם אלו מהפוסט? בשום פנים ואופן'. אבל למחרת היא התקשרה ואמרה שטראמפ יסכים להקדיש להם את כל הזמן שיידרש, והוא ישב איתם 20 שעות לשיחות לייחוס.

"טראמפ מאמין בפרסום, בכל פרסום, ואם זה לא מוצא חן בעיניו – הוא יתבע. הם שיתפו פעולה עם מייקל וולץ'", מתייחס שפירו למחבר הספר "Fire and Fury", שהתפרסם למחרת פגישתנו ואשר היה באותם ימים הנושא מספר אחת בכל הרשתות הגדולות והעיתונים המובילים. "טראמפ מכיר אותו שנים מניו-יורק, וכתבים אחרים היו המומים לראות אותו כל כך הרבה זמן בבית הלבן ואת מידת שיתוף הפעולה לה הוא זוכה.

"אמרו על טראמפ שאי-אפשר להתנהג כמותו ולהצליח, ובכל זאת הוא שרד והפך לאחד מאנשי העסקים הידועים ביותר בעולם. אחר כך מטרתו הייתה להפוך לאדם הידוע ביותר בעולם – וגם בזה הוא הצליח, אם לכך נלווית לרוע המזל גם הפיכתו לאדם החזק ביותר בעולם. בגלל שטראמפ היה אדם כל כך מצליח, הוא מבין עד כמה העיתונות חשובה לו והוא בטוח שיוכל לתמרן אותה.

"אם אתה היית מצליח כמוהו, גם אתה היית חושב שאתה יכול לעשות כל דבר. אבל המציאות היא, שלהיות נשיא שונה לחלוטין מכל דבר שהוא עשה בעבר. ולרוע מזלו של טראמפ, היום – בניגוד לווטרגייט – לא צריך את 'גרון עמוק'. היום יש לטיימס ולפוסט אין ספור מקורות בבית הלבן, שרוצים להראות שיש להם מידע גם במחיר של פגיעה בנשיא שמעסיק אותם".

הפתרון של שפירו, לכל הפחות לבעיות המיידיות שלטענתו גורם טראמפ, הוא קיצוני – ושפירו מדגיש הוא במיעוט בין חבריו: "אני חושב שטראמפ לא יהיה נשיא בבחירות האמצע [בנובמבר הקרוב]. כל הגילויים הללו הותירו אותו עם מעט מאוד אנשים בוושינגטון שתומכים בו והרפובליקנים יפנו נגדו. נכון, הם תמכו ברפורמת המס שלו, אבל זה היה משום שעקרונית הם תומכים בקיצוצי מס ומשום שחשו שהם צריכים לעשות משהו; אי-אפשר להסיק מזה שהם תומכים בטראמפ".

אם טראמפ לא יפול לפני כן, התסריט של שפירו הוא כזה: הדמוקרטים כובשים מחדש את בית הנבחרים, מעבירים ברוב רגיל חוק הדחה, המשפט עובר לסנאט ושם מצטרפים מספיק רפובליקנים לדמוקרטים כדי להפיל את טראמפ. "זו נשיאות כל כך יוצא דופן, עד שאי-אפשר לחכות ולטפל בה במהלך הרגיל של מעגל הבחירות ולחכות שהוא יובס ב-2020. טראמפ צריך להיות בחוץ כמה שיותר מוקדם, כדי שגם אנחנו וגם העולם נרגיש טוב יותר".