הבית הלבן של דונלד טראמפ מקצץ את תקציב משרד החוץ ותוכניות הסיוע הבינלאומי, הוא מפחית בערכה של רטוריקה בנושא זכויות האדם – ואת המחיר משלמים למשל מיליוני הפליטים מסוריה, כותב אישאן ת'רור בוושינגטון פוסט.

מאז אוקטובר שעבר אישרה ארה"ב את כניסתם של 44 פליטים מסוריה; בשנת 2017 נכנסו 3,024 – בעוד המכסה היא 45,000 לשנה. בשנת 2016, האחרונה של ממשל אובמה, הורשו להיכנס 15,479. אז טענו ארגוני זכויות אדם שהמספר נמוך מדי; היום זה נראה כמו עידן הזהב. הממשל הנוכחי טוען, שפליטים מסוריה עלולים להוות סיכון ביטחוני. אולם נתונים של מכון המחקר קאטו מעלים, כי מאז 9/11 הסיכון הביטחוני של מהגרים היה 1 ל-328 מיליון לשנה, לעומת 1 ל-20,000 למות מרצח "רגיל".

יש יותר מידה של צדק בטענת הממשל, לפיה הסורים לא רוצים לעזוב את מולדתם, ואם הם כבר נאלצים לעשות זאת – רצונם הוא להישאר כמה שיותר קרוב אליה. השגרירה באו"ם, ניקי היילי, ציינה, כי ארה"ב הוציאה 6 מיליארד דולר על הסכסוך בסוריה, כולל תרומות משמעותיות לסיוע לפליטים.

אבל, אומר ת'רור, המלחמה בסוריה רחוקה מלהסתיים ומיליוני סורים עודם תלויים באוויר במחנות בטורקיה, לבנון וירדן. הטיפול בהם רוקן את המשאבים ויצר עוינות מצד הרשויות המקומיות והתושבים. הדבר בולט במיוחד בטורקיה, כפי שדיווחה לאחרונה ארין קנינגהאם: "העוינות המקומית כלפי הסורים נמצאת בעלייה, וכך גם האלימות נגד מהגרים בערים הגדולות בטורקיה. טורקים רבים סבורים שהסורים מקבלים עדיפות בנגישות לשירותים הציבוריים ולסיוע. מיעוטים אתניים ודתיים חוששים שזרם הפליטים יפגע באיזון הדמוגרפי ויגרום לעימותים כיתתיים".

לאן הם יכולים ללכת? אנקרה השתעשעה ברעיון להעביר 350,000 מהם לאפריקה, אך הרוב המכריע שלהם יסרבו. רבים מהם יצרו לעצמם חיים חדשים בערי טורקיה וכעת תורמים לכלכלת המדינה, ויש אפילו מי שכבר נולדים כפליטים. במקביל, מלחמת האזרחים בסוריה פרמה את יסודות החברה במדינה ותפירתם מחדש תהיה משימה קשה, וזאת לצד העדר מאמץ בינלאומי מתואם להביא לקיצה את מלחמת האזרחים. סוריה ממשיכה להיות לוח השחמט של מעצמות זרות, המנהלות בה מלחמות-שליחים. את המחיר משלמים מיליוני סורים – בבתיהם, ברכושם ובחייהם.