ארה"ב היא שיצרה את אירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת היא הייתה המיילדת של ההסכמים להקמת האיחוד האירופי ונאטו. היא פעלה חלקית מטעמים פילנטרופיים, אך בעיקר למען האינטרסים שלה עצמה: למנוע מלחמת עולם נוספת. לאחר נפילת ברית המועצות, פעלו הבריתות המערביות להפיץ דמוקרטיה במזרח היבשת.

ואולם, כיום הולך וגדל הקרע בין שני עברי האוקיינוס האטלנטי – כותב אקונומיסט. בשבוע הבא (11-12.7.18) תתכנס פסגת נאטו בבריסל, ומצב הרוח לקראתה גרוע. הנשיא דונלד טראמפ מאשים את מנהיגי אירופה בכך שאינם ממלאים את חלקם; הללו מצידם מאשימים אותו בהרס הברית. הפסגה בין טראמפ לבין ולדימיר פוטין ב-16 ביולי עשויה להוביל למצב בלתי יאמן: נשיא ארה"ב מתייחס לעמיתו הרוסי טוב יותר מאשר לעמיתיו באירופה. אפילו אם שתי הפסגות יעברו בשלום, יישארו על מכונם חילוקי הדעות בנוגע לסדרי העדיפויות, האמונות הנוגדות והתרבויות הפוליטיות הסותרות. הברית המערבית בצרה – וזה צריך להדאיג את ארה"ב, את אירופה ואת העולם.

בכל ברית יש זמנים של מתח, אך אלו הנוכחיים יוצאים דופן בהיקפם. טראמפ דורש מיתר מדינות נאטו להאיץ את מילוי ההבטחה להוציא 2% מהתל"ג על ביטחון. הצדדים חלוקים בנוגע להסכם הגרעין עם אירן וארה"ב טוענת שאירופה מוטה נגד ישראל. טראמפ האשים בכעס את אירופה שהיא "מנצלת את ארה"ב" ומנהלת סחר בלתי הוגן ומאיים להטיל עליה מכסים. ואילו בצד האירופי, באיטליה יש ממשלה התומכת בפוטין; טורקיה עוינת לערכי הדמוקרטיה הליברלית; ואם ג'רמי קורבין יעלה לשלטון בבריטניה, הוא עלול להגיע עד כדי ניסיון לפרוש מנאטו.

צריך לשמר את הברית המערבית, סבור אקונומיסט, אבל כיצד? הצעד הדרוש הראשון הוא להימנע מלהחריף את המצב, ולכן אירופה צריכה לעשות כל שביכולתה כדי למנוע מטראמפ לכרוך יחדיו את הסחר והביטחון. לאחר מכן, תומכיה של הברית צריכים להיות מעשיים – וזה אומר: לשלם. טראמפ צודק בטענותיו נגד גרמניה ואיטליה, שהוציאו אשתקד רק 1.22% ו-1.13% מהתל"ג על ביטחון. ואילו שליש מהוצאות הביטחון של בלגיה מופנות לפנסיות. צריך להשקיע יותר במו"פ ובציוד.

להיות מעשיים – זה גם להישאר ביחד. יותר שיתוף פעולה בתחומים כמו ביטחון סייבר יגדיל את ערכה של נאטו מבחינת ארה"ב. דחוף יותר הוא להעצים את תגובתה של הברית לטקטיקות הדיסאינפורמציה של רוסיה, וכך גם לקיים יותר תמרונים משותפים. תהיה זו טעות להותיר את בריטניה מחוץ למערכי הביטחון של האיחוד האירופי לאחר הברקזיט; להפך: צריך לעשות כמה שיותר כדי שבריטניה תמשיך לתרום מנסיונה ויכולותיה להגנת היבשת. הצורך בהגנה נותר בעינו: רוסיה חידשה את כוחה הצבאי והיא מוכנה להשתמש בו. למערב יש גם תפקיד כקריין של הדמוקרטיה, אל מול המשטרים הסמכותניים המתרבים ביבשת.

נאטו יותר שבירה מכפי שטראמפ סבור, מזהיר אקונומיסט. בליבה עומדת המחויבת להתייחס להתקפה על אחת מחברותיה כעל התקפה על כולן. העוינות של טראמפ כלפי אירופה מחלישה את המחויבות הזאת, ולו משום שהיא מלמדת שבעיניו למדינות קטנות יש פחות זכויות מאשר לגדולות. אסיה צופה וכך גם פוטין. ככל שטראמפ יתייחס יותר בבריונות כלפי בעלי בריתו, יפחת האמון בערבויות הביטחוניות של ארצו. מאחר שמעצמות מתחרות בשטח האפור שבין מלחמה לשלום, מצב זה עלול להוביל לחישובים מוטעים.

טראמפ מאמין שהוא אמן-על במו"מ במטרה לחזק את ארה"ב. במה שקשור לאירופה, כמו במקומות אחרים, יש לו הערכת חסר חמורה של מה שהוא מוותר עליו – מסיים אקונומיסט.