העיצומים שהוטלו על רוסיה לאורך השנים הוכחו כיעילים יותר ובמהירות גבוהה יותר מכפי שצפו אפילו התומכים בהם. אפילו אם ארה"ב לא תטיל עיצומים נוספים, אלו שכבר בתוקף יפגעו ברוסיה בצורה הקשה ביותר אי-פעם. כך כותב נייג'ל גוּלד-דייוויס ב-Foreign Affairs.

העיצומים הראשונים הוטלו בידי ארה"ב והאיחוד האירופי ב-2014, אחרי הפלישה לאוקראינה וכיבוש חצי-האי קרים. רוסיה לא נסוגה וכלכלתה לא התמוטטה, אך לא הייתה מטרת העיצומים. המטרה הייתה להרתיע את רוסיה מתוקפנות צבאית נוספת, לשוב ולהבטיח את הנורמות הבינלאומיות ולעודד את רוסיה להגיע להסדר מדיני במסגרתו היא תיסוג חלקית ותאפשר לאוקראינה לקבל בחזרה את הפיקוח על גבולותיה. שני היעדים הראשונים הושגו; השלישי לא, משום שמוסקבה מוכנה לשלם מחיר גבוה תמורת השמירה על האינטרסים שלה באוקראינה.

לטענת גוּלד-דייוויס, העיצומים עבדו הרבה יותר טוב מכפי שניתן היה לצפות. רק לעיתים רחוקות משיג אמצעי במדיניות החוץ את כל מטרותיו. מחקר על 100 מקרים קודמים של עיצומים העלה, שהם פועלים בצורה הטובה ביותר נגד דמוקרטיות, נגד מדינות שניתן לבודד ובין מדינות שעבר ניהלו יחסים קרובים. המקרה של רוסיה אינו שייך לאף אחת מהקטיגוריות הללו – ובכל זאת, כאמור, הושגו שניים משלושת היעדים. ובניגוד למה שנטען לעיתים, העלייה בפופולריות של ולדימיר פוטין באה כתוצאה מהפלישה לקרים ולא כתגובת-נגד לעיצומים; כיום התמיכה בו חזרה לשיעוריה לפני אותה פלישה, למרות שהעיצומים הוחרפו.

ההשלכות המשמעותיות ביותר של העיצומים עוד לפנינו, סבור גוּלד-דייוויס, שכן כך בדיוק הן בנויות. הדבר נכון במיוחד במגזר האנרגיה, ממנו נמנעו השקעות וטכנולוגיות זרות חיוניות. הדאגה ברוסיה גוברת: בחודש שעבר פרסמה הממשלה את תוכניתה הראשונה להיאבק בעיצומים; בתחילת אוגוסט אמר פקיד בכיר שהעיצומים גורמים "בעיות רציניות" במגזר האנרגיה.

העיצומים שהוטלו בחודשים האחרונים הם המשמעותיים ביותר. בחודש אפריל הודיע משרד האוצר על שורה של אישים רוסים שינותקו מהמערכת הפיננסית הבינלאומית, ואוליגרכים רבים חוששים שהם הבאים בתור. בריטניה בוחנת יותר מקרוב את האוליגרכים הפועלים בתחומה, ומעלה את דרישות השקיפות לגבי הפעילות במקלטי המס המועדפים עליהם. מטרתם של צעדים אלו היא למנוע מהאליטה הרוסית המקורבת לפוטין לעשות כסף בבית ולשלוח אותו למקומות מקלט בחו"ל.

אם מספר משמעותי של אוליגרכים יחושו שהאינטרסים המרכזיים שלהם נפגעים בשל תגובת המערב להתנהגותו של הקרמלין, הם עשויים להתחיל לראות את פוטין באור שונה. זה לא יוביל לשינוי מיידי, אבל ברקע נמצאת "שאלת 2024": האם פוטין יעזוב את תפקידו כפי שהחוקה מחייבת, ואם כן – מי יירש אותו? מתח בין ההון לשלטון עשוי ליצור דרישה משמעותית לשינוי, לא רק במעשיה של רוסיה אלא גם בהנהגתה.

יש החוששים מפני שימוש יתר בעיצומים. לדעת גוּלד-דייוויס, לחשש הזה אין בסיס כאשר מדובר בצעדים נגד רוסיה. ראשית, העיצומים הוחמרו בצורה מוצדקת משום שרוסיה החריפה את התנהגותה הפסולה; בלא החמרה זו, הייתה נפגעת בצורה משמעותית נחישותו של המערב. החשש מפני צעדים חמורים עוד יותר – כגון פגיעה בחוב הלאומי הרוסי – הוא שמרסן את הקרמלין באוקראינה.

שנית, רוסיה ניסתה למצוא דרכים להתמודד עם העיצומים – ורק הסתבכה עוד יותר. המגבלות על ייבוא מהמערב לא פגעו בנחישות המערבית ורק גרמו לעליית מחירים. היחלצותה של הממשלה לעזרת עסקים שנפגעו מהעיצומים הביאה לכך שהיא שולטת כיום בכמחצית מהכלכלה ובכך גוברות הבעיות של שחיתות וחוסר יעילות. נסיונותיה למצוא שותפים חדשים החלישו אותה; סין היא כיום נותנת הטון ביחסים בין שתי המדינות.

שלישית, מי שמתנגד לעיצומים – יואיל נא להציע דרך טובה יותר. אין כלי מושלם, אבל עיצומים הוא חכמים, לא יקרים ונשענים של חוזקותיו של המערב. עוצמתה של רוסיה, שבאה לידי ביטוי ברפורמה צבאית מרשימה ובמלחמת מידע מוצלחת, הפתיעה את המערב. אבל רוסיה נותרה חלשה מיריבותיה מבחינה כלכלית. היתרון הגדול ביותר של המערב הוא בתחום הכלכלי, והעיצומים מנצלים יתרון זה. לאור כל אלו, אסור לנטוש אותם.